טורים אישיים - כללי

צבי יחזקאלי על המשטר החדש בסוריה בעקבות הטבח בעלאווים: "אל-ג'ולאני זה דאעש. ישראל תצטרך לקיים את ההבטחה שלה להגן על הדרוזים"

אין היה מגיב נשיא ארצות הברית, לו היה מוחזק במנהרות החמאס? נדמה לי שהאיש החזק בעולם היה מחזיק הרבה פחות זמן מאשר האיש החזק באמת

מוריה אסרף ויובל שגב על מדיניותה הלעומתית של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, כלפי הממשלה: "יש תחושה שהיא מחפשת באופן עקבי את העימותים והפיצוץ"

צבי יחזקאלי בביקורת חריפה על השב"כ בעקבות הדו"ח על המחדל שהוביל לטבח: "השב"כ פספס את יחיא סינוואר"

כמה הורים באמת מודעים לעניין שלא פחות חשוב מלדאוג שלילדה שלך יהיה משלוח מנות ראוי, זה לדאוג שהיא לא תעליב או תפגע בילדה שאין לה האמצעים לקנות ולהשיג משלוח מנות ראוי?

"אמנם אף אחד לא נולד רוצח, אך רצועת עזה היא כלוב בגן חיות": הכתב המדיני של ערוץ 14, תמיר מורג, מתייחס לוויכוח סביב מעורבות האוכלוסייה האזרחית בעזה בטרור ולתוכניתו של הנשיא טראמפ להוצאת העזתים מהרצועה. צפו

כמה כוחות נפש ותעצומות אתה צריך בשביל לצאת מעצמך, מזה שרוצה עכשיו שרק יעטפו אותו, יחבקו אותו, יעריצו אותו על זה שהוא שרד כנגד כל הסיכויים – ובמקום זה פשוט להפנות את כל הזרקור לעבר ההורים המודאגים

צבי יחזקאלי על מה שעומד מאחורי עליית הימין הקיצוני בגרמניה, ובאירופה בכלל: "יש התנגשות בין תרבויות באירופה. האירופים רק עכשיו מתחילים לקלוט את זה, שהאירוח של המהגרים הפך לג'יהאד שקט - וגם רועש"

הרשו לי להציע כאן דרך אחת להתמודד עם העניין: השאלה היא איך אנחנו גורמים לעולם להפוך לטוב יותר באמצעות מעשים טובים שאנחנו הולכים להקדיש לזכרם של הנרצחים

העיתונאי הלל ביטון רוזן בהתייחסות להחזרת גופותיהם של בני משפחת ביבס ועודד ליפשיץ: "יש לנו עסק עם נאצים ארורים. אין פתרון מלבד גירוש, כיבוש והתיישבות". צפו

הגלילה באפליקציית וידיאו מגדירה את הצהרת הכוונות הנוכחית שלנו לגבי "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"

"ואז", סיפר לי בניה בחלום: "מיכה הרובוט פשוט נתן לי עשר סיבות מנומקות להפליא מדוע מנחם, המורה הוותיק, צריך להיות מוחלף מהתפקיד שלו"

מנתן שרנסקי בכלא הסובייטי ועד הגבורה של החטופות בשבי: יש לנו כוח לשלוט בחיים של עצמנו

עמית סגל על מסיבת העיתונאים של טראמפ ונתניהו בבית הלבן: "טראמפ מציג תוכנית שלא הייתה כדוגמתה בתולדות מדינת ישראל. לא יכולנו לקוות למשהו טוב יותר. זה 200% ממה שנתניהו רצה"

בעקבות פיגוע הירי במחסום סמוך לג'נין, צבי יחזקאלי טוען כי צה"ל טועה בהפרדה שהוא עושה בין האוכלוסייה הפלסטינית לטרור: "צריך לשנות את החשיבה". צפו

תמיד שאפתי לשלמות, אבל כשנחשפתי לרשתות החברתיות, התחרות הייתה קשה, והרגשתי שאני לא יכולה לחיות בשמחה. טור המלצה  לפתרון שיחליף לכם את הרשתות החברתיות

482 ימים של תפילות, דמעות וציפייה הסתיימו ברגע אחד של גאולה: אגם ברגר יצאה מהשבי בחיוך – והעניקה לעם שלם שיעור באמונה, בכוח ובניצחון הרוח

שאלתי אותו אם הוא ניסה לדבר עם המחנכת, והוא ענה לי שכן, אבל לצערה אין לה מה לעשות, כי ההשפעה של בית הספר מוגבלת. אנחנו חיים בסופו של דבר במדינה חופשית, וכל הורה רשאי לחגוג לילדים שלו איך שהוא רואה לנכון

רק היום הבנתי שהצהרתך המרוממת הגיעה לאלפי עוקבים, שהתפעלו מאמונה של אם שעמדה במבחן. ולכל המתנגדים והתוהים: האם שאלתם את עצמכם איפה הייתם היום, אילו לא שמרנו על כל התורה כולה?

הורים ומחנכים – אסור לכם לפספס את השיעור לחיים שלמדנו מאבידע, דורון, אמילי ורומי

עכשיו תסתכלו על המילים הללו, ותחשבו על דונלד טראמפ. האם נראה לכם שבאיזושהי קונסטלציה הוא היה אומר: "תקשיבו, אינני יכול עוד?", או "לא אוכל אנכי לבדי לשאת אתכם?". הצחקתם אותו

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין השקיע מיליארדי דולרים בהקמת בסיסי צבא בסוריה. מה גרם לו לקפל את הנוכחות הצבאית ולהיעלם מהאזור? והאם הוא מבשל נקמה חדשה נגד מתנגדיו? רועי קייס מסביר

קוראים אנו בצער מדי פעם על אקדמיות נחשבות בעולם, פרופסורים נכבדים, ומלומדים נשואי פנים, שתופסים את הצד של האויב שרוצה להשמידנו, שטוענים כי אנחנו מבצעים "רצח עם". מה הקשר בין אנטישמיות ושנאת ישראל לבין מעוזי המדע והמחקר? מדוע נאורות מובילה לדעות מעוותות כאלו?

מחשבות על אור וחושך, דמיונות של ילדות ותובנות של בגרות. המכנה המשותף ביניהם: מתג קטן שיכול להאיר הכול

המחזה המביך במליאת הכנסת, הקו האדום שבן גביר (בעיקר) חצה, והפספוס של ינון מגל: טור אישי לסיכום אירועי השבוע

"זו מלחמה על הברחות הנשק ליהודה ושומרון": צבי יחזקאלי על קרבות השליטה בין מנגנוני הביטחון הפלסטיניים לגדודי הטרור בג'נין

מי רוצה להיות חכם? יותר נכון – מי לא רוצה? לפנינו 100 יום ו-100 דפי גמרא, אם רק נדע לנצל אותם נכון – נוכל לזכות בתואר המיוחל "חכם". טור אישי על חדוות לימוד הדף היומי

שני אנשים שעל פניו נראים שונים, כאילו תהום של אידיאולוגיה, אמונה ודרך חיים מפרידה ביניהם. לא ידעתי מה הקשר ביניהם ומאין הם חוזרים, אך דבר אחד ידעתי בוודאות, דוידי שלי צודק – מדובר בשני גיבורים

אז הנחתי את הטישו, והסתכלתי לראות מי מבין הנערים – שהרגע שמעו שיחה על סולידריות חברתית – מתכוון להתעלם מהטישו, ומי יתכופף להרים את החתיכה

"אני אגיד לך את האמת? קצת קשה לי עם הגדרת הזהות. אבל אם יש סיבה למסיבה. למה לא לשמוח ולשמח את הילדים? חוץ מזה, אני אוהב לביבות"