דודו כהן
כל הטורים האישיים של דודו כהן, מנהל הדיגיטל בהידברות
רק לשמאל מותר: טור מכליל, אבל בכל זאת
הטור הזה אמנם מכליל, ומובן שלא כל השמאל הוא מקשה אחת. אבל לא רק לתקשורת השמאל מותר להכליל, נכון?
בואו נלעג לאנשים בפומבי – ונרגיש טובים ומוסריים
ישנו עיוות שקיים עשרות שנים בעיתונות הכללית, והציבור הרחב כבר מקבל אותו כמובן מאליו: תכני בידור שלועגים לאנשים, מלבינים את פניהם ברבים – והעולם שותק (וצוחק). מתי העיוות הזה יפסק?
למה ב-2023 יש אנשים שקונים תקליטים?
גם היום יש אנשים שקונים תקליטים, מדפיסים ומפתחים אלבומי תמונות, ומבינים שההתרגשות מסלסלת השוקולדים שקיבלו הורינו במפעל לקראת פורים, לא תשווה לכל השפע שיש היום. לכולם יש מכנה משותף אחר
המילה היחידה שצרמה לי בפוסט של יאיר שרקי
אני לא שופט את יאיר שרקי, אלא בעיקר עצוב עבורו. הוא נקלע לסיטואציה קשה מנשוא ומתמודד עם דברים שאין לנו מושג לגביהם. לבי לבי איתו. אבל בכל זאת, משהו אחד בפוסט שכתב, צרם לי
איך החתונות של היום איבדו את הטעם?
חתונה היא אירוע חשוב ומרגש באופן עקרוני, ללא ספק. אז למה אני כבר בקושי מתרגש מסוג מסוים של חתונות? (בעיקר מהצד הלא-דתי של המפה)
ימי הולדת ואני: למה אני לא אוהב לחגוג ימי הולדת?
יום ההולדת שלי קרוב (אל תשאלו באיזה תאריך בדיוק), וזה הזמן לדבר קצת על המטענים שמתלווים ליום הזה. וגם אם חוגגים אותו – אז שיהיה ברור, רק בתאריך העברי, כן?
המוזיקאי המבוגר התראיין ותקף אותי קשות. לא נעים לומר, אבל הוא צדק
אחרי כמעט 20 שנה, גם כתבה במקומון שהתקיפה ולעגה לי, מקבלת פרופורציות אחרות
מכתב לאחיי היקרים, תושבי תל אביב
נסעתי בלב תל אביב, ולא יכולתי לעצור את המחשבות. רבים חושבים שאתם מנותקים וחסרי ערכים, אבל אני מכיר אתכם קצת יותר מקרוב
מפיצי עלון הידברות, אתם לא מפסיקים לרגש אותי
בעבר הייתי סקפטי באשר לגיוס כמות משמעותית של מזכי הרבים. בסופו של דבר מצאנו אלפים רבים, ובקרוב נצדיע להם בגדול, בכנס מפיצים ענק ונדיר
כך גיליתי שבאבות ומקובלים הם לא תחליף לדבר האמיתי
חשבתי לקצר את הדרך ולזכות לישועה, לפרי הבטן המיוחל, דרך כבישים עוקפים, באבות ומקובלים. אבל למזלנו, הקב"ה לא ויתר עלינו בקלות
אם אהרן רזאל לא היה קיים, היה צריך להמציא (ולשיר) אותו
בתוך מערבולת של מסחריות וחוסר מקוריות בתעשיית המוזיקה – אהרן רזאל הוא אי של שפיות, יצירתיות פורצת וחיזוק לימוד התורה דווקא דרך המוזיקה והשירים
יום יבוא, והדורות הבאים לא יבינו אותנו
הם לא יבינו איך סיגריות נמכרו כאן באין מפריע, איך קבוצות פרוגרסיביות רועשות ואלימות ניסו לחבל במוסד המשפחה, ואיך היו אנשים שטענו שיכולה להיות בריאה ללא בורא
הגיע הזמן להוריד את הכיפה השקופה
לבעלי תשובה ומתחזקים יש המון תירוצים למה לא לחבוש כיפה. אבל מול כל התירוצים, צריכים לזכור משהו אחד חשוב ועקרוני. ויש גם סיפור על חתונה מאכזבת, שהולידה החלטה חשובה
הסמארטפונים: העבודה-זרה של הדור שלנו
אף פעם לא הבנתי איך בתקופת התנ"ך אנשים התמסרו לפסלים, השקיעו בהם כל כך הרבה, הפכו אותם לדבר מרכזי בחייהם. אבל עכשיו בדור הסמארטפונים, הכל הרבה יותר מובן
הנערים צעקו קריאות גנאי מתחת לחלון, ואני התכווצתי מבושה במיטה
עוברים חרם, שיימינג, או שסתם מתקשים למצוא חברים? אולי הסיפור האישי הקטן שלי יתן לכם תקווה
4 דברים שלמדתי בעקבות המפגש עם עמיר בניון ושולי רנד
בעקבות יציאת האלבום הפנומנלי "שולי שר בניון", יצאתי לראיין את רנד ובניון לעונה השלישית של "מסע בין נשמות". התובנות היו בלתי נמנעות
טור כואב: איפה ישנם עוד אנשים כמו הרב אורי זוהר זצ"ל?
הוא היה הראשון מבין האמנים הבכירים שחזר בתשובה, הוא היה מהראשונים שגיבשו תפיסה כמעט-מהפכנית כלפי הנוער המתמודד, הוא היה יהודי צדיק שהיה מוערך בעולם החילוני – אבל נטש אותו, התמקד בתכלית והסתפק במועט גשמי. איזו נשמה גדולה ועצומה היתה לרב אורי זוהר זצ"ל. איזה עצב, איזה אובדן
הורים לנוער מתמודד, אל תתמודדו לבד
מרגש ומחמם לב – וגם כואב - לראות את התגובות של ההורים בקהילה החדשה שהקמנו בהידברות עם דן טיומקין. אם גם אתם מתמודדים עם נוער מורכב, אל תפספסו את ההזדמנות הנדירה לשתף, להתייעץ ולקבל מידע קריטי וחשוב
רבי דוד אבוחצירא הביט בי בעיניו העמוקות, ופתר את ההתלבטות
הצעת עבודה מפתה מערוץ 24 נתקלה בהתלבטות רוחנית מהותית. האם לקבל או לדחות אותה? רבי דוד אבוחצירא הכריע והתיר את הספקות
הנדסת תודעה תקשורתית: כך מתכנתים אותנו מבלי שנרגיש
כמעט מאחורי כל אייטם שקשור ליהדות ומתפרסם בתקשורת הלא-דתית, מסתתר מסר שמשפיע עלינו בעקיפין. פתחו את העיניים ושימו לב אל העיוות, אחרת תוכלו להיסחף בקלות
ההתנפלות על שלמה גרוניך מוגזמת ומכוערת. היכן החמלה היהודית?
הדמנציה היא אחת המחלות האכזריות והקשות שיש. אם ברור לכולם שהזמר הוותיק חלה בה, למה ההתנפלות עליו? כל כך קשה להבין שאנשים במצבו לא תמיד שולטים בעצמם ובאמירותיהם? היכן החמלה הבסיסית?
צריך להיות אדם מוזר כדי לא להאמין בבורא עולם
אני יודע שהאמירה הזו חותכת מדי, ואולי גם כואבת, אבל אם נחשוב על זה לעומק - זו האמת הכואבת
ליאור שליין, ברוך שובך הביתה
בשנים האחרונות הסאטיריקן ליאור שליין הפיץ לא מעט אמירות נגד היהדות. אבל כשבנו נולד, הנשמה היהודית התגלתה במלואה
מתכננים חתונה עם ריקודים מעורבים? אל תעשו את הטעות שלי
לפני כמעט 20 שנה הייתי בטוח שהחתונה שלי היא סיפור הצלחה ייחודי. אבל למרות המנה הקווקזית והאורח הסלב, פספסתי משהו קריטי
בסך הכל אוכל
מתכונים למאכלים שאף אחד מאיתנו לא באמת יכין, צילומים של מנות לפני אכילתן, ושף שטועם מאכל, עוצם עיניים, וכולם מסביב במתח לקראת פסק הדין. לא הגזמנו קצת עם תרבות האוכל, המסעדות והשפים?
אני נגד טיסות ונופשים לחו"ל, אז מה חיפשתי בסוצ’י?
אני איש של עקרונות. אני לא מתכוון להיות חלק מהתופעה הנהנתנית הזו. ובכל זאת נסעתי לחו"ל עם אשתי. אז מה הסיבה?
להיות הורה למתבגר
להבין שהם מתפדחים ממך, להתפלל שהם יגדלו מהר, ולהבין שכל התובנות שצברנו בחיים לא ממש מעניינות אותם. חייו של הורה למתבגר
מדברים בבית הכנסת? תחשבו שוב
ההבדל בין המתח וההתרגשות לפני קבלת ברכה מצדיק, לבין דיבורים ופטפוטים בביתו של הקב"ה, הוא בלתי נתפס
כך הובלתי באזיקים לבסיס המשטרה הצבאית
המקרה שטלטל אותי בשירות הצבאי היה רק זרז לתובנה הבלתי נמנעת: תמיד יש מי שמסתכל עליך מלמעלה
גם אתם מתגעגעים לתמימות של שנות השמונים?
טלפון ציבורי, בית הבראה, קלטות אודיו, יצחק שמיר, מכולות שכונתיות ובול עם חמנייה. געגועים לעשור האחרון של התמימות