נוער מתמודד

יש טעות נפוצה, שהפרעת קשב שייכת רק לילדים. שזה עובר עם הגיל. אבל זה לא נכון. והתובנה הזו שינתה את חיי

ימי החג הם מאתגרים לפעמים. אפשר למצוא על מה להתלונן, אבל לא כדאי. עדיף לנצל את ימי שמחתנו באופן חיובי, והכי חשוב: לא להתייאש מנפילות

שיחה שהתרחשה לפני כשבועיים, בבית קפה ב"איירפורט סיטי". כל הדמויות קיבלו שמות בדויים לבקשתם

כל מעשה נשקל בכל שנה מחדש, על פי התוצאות וההשלכות שלו, כי אותן השלכות נותנות חשיבות אחרת למפרע

מה? הם לא רואים שהם עושים לעצמם בושות? הם לא קולטים שהם מזיקים לעצמם? שזה מסוכן? לאן נעלמה האחריות והבושה הטבעית? למה הם לא מבינים שלא זו הדרך?

כשילד חש שמישהו לקח לו את המקום, הוא לא לוקח בחשבון את המשמעות של המאבק ברגע זה, מול כל ההשקעה שנעשתה כדי שתהייה ארוחת חג מושלמת. הפרופורציות שלו שונות לחלוטין. עצות מעשיות לשמירה על רוגע ואווירה חיובית בסעודת החג

חז"ל מלמדים אותנו שהשריר הזה שאנחנו זוכים לפתח, הוא לא רק אמצעי לקדם את ילדינו המתמודדים, אלא גם מטרה

לכל אדם מישראל יש ייעוד משלו, חוץ מהיותו חלק מהעם. יש בזה צדדים לטוב ולמוטב

המחשבות הזרות בתפילה אינן תקלה, ואינן מעידות על הבעייתיות שבנו. המחשבות האלו הן חלק ממצוות התפילה

רבים מילדי הקשב מפתחים תכונות כמו יצירתיות, אלתור, חן, כריזמה, מנהיגות, הומור, חשיבה מחוץ לקופסא ועוד. כאשר מודעים לזה, ניתן להפסיק לנסות למדוד אותם על התכונות בהם הם מתקשים

הכנפיים שלנו, מערכות טייס אוטומטי, מערכת ורטיגו ומצבי חירום: 4 לקחים חשובים שאפשר ללמוד מהמטוס

לא רק שלא רואים נחת, מקבלים את ההיפך הגמור (כרגע): צער, אכזבה, כאב עמוק ותחושת אובדן. איבדנו את מה שחשבנו שהיה לנו, או שאמור היה להיות לנו

בעניין זה לא ידוע לי על מחלוקות, ויש הסכמה שראוי "למשכם בעבותות אהבה, ולא לדחות חלילה". כך הם הורו, וזו דרך האמת, שעדיפה על האלטרנטיבות המסוכנות

תפקידנו כהורים, כמורים, כקהילה, לא למהר לשפוט ולהרחיק. בכך אנחנו מעצימים את הבעיות

כולם מצפים ממנו לרוץ מהר כמו כולם, ואצלו כל צעד, כל קימה בבוקר, כל דבר קשה כל כך

אם נער עושה בחירות רעות שפוגעות בו, שוב ושוב, זה אומר שממש כמו הספינה הטובעת, גם לו יש חור. חור בלב, אירועים מהעבר שפצעו את נפשו

אם נתמודד בצורה שגויה, כל ניסיון להילחם ולחסום את זרם המים יגבה מחירים קשים בעתיד. מחלקת אתגר של הידברות פועלת רבות בעניין זה. מעובד ממאמרו של הרב דן טיומקין

דן טיומקין בסדרה מהפכנית המיועדת לבני נוער, שמטרתה לתת כלים שימושיים כדי להגיע לשמחה, הבנה עצמית ויחסים מכבדים מול המשפחה והחברה. צפו

דווקא זה שאנו מקבלים אותו וסומכים עליו, זה מה שיגרום לו לשוב

דן טיומקין מזמין אתכם, בני הנוער, לצפות בסדרה מהפכנית, שמטרתה לתת כלים שימושיים כדי להגיע לשמחה, הבנה עצמית ויחסים מכבדים מול המשפחה והחברה. צפו

יכולת השמיעה שלנו היא סלקטיבית, וכשמודעים לזה, אפשר ללמוד כמה מסקנות שרלוונטיות במיוחד לזוגיות ולחינוך

ההורים צריכים לעבור כאן תהליך נפשי, ואי אפשר לדלג על השלבים שלו

תקווה היא דבר מהותי מאוד אצל בני אדם. אבל כדי להצליח לא לאבד תקווה, צריך גם להיות מציאותיים

אם נתמודד בצורה שגויה, כל ניסיון להילחם ולחסום את זרם המים – יגבה מחירים קשים בעתיד

לפעמים נראה שכל האהבה והמסירות שהשקענו בהם לא ממש נותנים פירות, והם פתאום חורקים ומזייפים, ואפילו נסוגים אחורנית. אבל זה רק חלק מהתהליך

אי אפשר להתחמק מאילוצים בחיים, אבל אפשר לשנות את הגישה כלפיהם: אפשר להיות במצב של בחירה בהם או של סלידה מהם. מה יכול לגרום לעיגול לבקש את הריבוע?

גישתו המהפכנית של הרב הישיש הכתה בהלם הורים ומחנכים רבים, שניגשו לשאול כיצד להתייחס לנוער שירד מהדרך. "להתייחס בידידות ובכבוד", "לא להכריח", "לא לגעור", השיב הרב אדלשטיין באופן חד-משמעי

מעניקה, מגינה, מזדהה, מאתגרת ומקבלת - אלו סוגי אהבה הילדים שלנו מקבלים מאיתנו, ולמה זה חשוב?

האם אתם הולכים בתחושה מתמדת שאתם לא הורים טובים מספיק? האם אתם מרגישים ש"שום דבר" ממה שרציתם לקדם עם הילד לא הולך לכם? ייתכן שאתם פשוט עיוורים להצלחות שלכם. אז מה עושים?

כדי להשפיע על הזולת צריך להיות אנושי ולבבי, ואין כביש עוקף