פיתוח האישיות

כמעט כל אדם עובר איזה קושי בחייו, זה יכול לנבוע מסיבות רבות ושונות: יתמות, הורים גרושים, מעבר מסגרת לימודים, מעברי מגורים, תלמידים שהשפילו, הורה חולה במחלה נפשית, בן/ת זוג עם טבעים קשים, כשלון בלימודים או קריירה. ישנם שעוברים טראומה קשה: תאונה קטלנית, פיגוע, מוות של קרוב משפחה ועוד. קושי וטראומה יוצרים חסימה רגשית בנפש. איך משחררים? דרכי הטיפול....

מי מאיתנו לא כועס מדי פעם. בעקבות מצבי ההתפרצויות הפתאומיים, מופר השקט והשלוה שהיה בבית, מרגישים שיוצאים מן הדעת... נזעקת זעקה נואשת: הצילו! מה עושים?... איך מתמודדים? דרכי הטיפול...

הביקורת והשיפוטיות, שאך לפני דור אחד או שניים היו מורחקים וזרים לעם ישראל, מצאו בדורנו מקום של כבוד. מה עושים? מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך

כמה מעצבן ומתסכל כשאתה כל כך רוצה משהו ומתאמץ להשיג אותו, והחבר או השכן שלך מקבל אותו בלי מאמץ. בסתר לבך אתה אכול קנאה, ושואל את עצמך - איפה הצדק?! כיצד נוצרת הקנאה, מהן ההשלכות שלה, וכיצד ניתן להתגבר עליה?

ברגע שאני לוקח אחריות, החיים שלי יותר בשליטה כי אני רואה את המציאות ואת תוצאות החיים כדבר שתלוי בי, בבחירות ובהחלטות שלי.

כולנו חיים בתוך פרדוקס מחשבתי מוזר: אנו מתעקשים לשתות משקה דל סוכר, אבל לא מוותרים על הקינוח. מתווכחים עם הבנק על גובה העמלות, אבל מבזבזים לא מעט. האם אנו לא שמים לב לסתירה שבהתנהגותנו?

פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו אומרים משפט ומתחרטים עליו. לעתים קורה שאדם מסוים מותח עלינו ביקורת, ואין לנו יכולת לענות בו במקום... כיצד נוכל להשיב לעצמנו את הספונטניות האבודה?

"ולמה לא אהיה"?, רטנתי, "לו היה עובר עליך שבוע כמו שעבר עלי לא היית נראה אחרת". "כלומר, אתה מאמין שתחושתך האישית היא פועל יוצא של המציאות האובייקטיבית"?, שאל בעודו סוקר בעניין חלון ראווה של חנות לכלי בית. דבר אחד יאמר לזכותו של ידידי - זאת לא הצגה

חיי האדם המודרני רוויי לחצים ונוגדי טבע. הוא נולד אל שכונת קוביות בטון ונע בקופסאות מתכת. ניזון מהמצוי סביבו מבלי לבחון את איכותו הבריאותית ואומר את מה שנחשב. חייו מושתתים בדרך כלל על המוסכמות החברתיות הרווחות בסביבתו והוא מתקשה לבטא את נקודת האמת הפנימית שבו

אדם השואף להגיע לשלמות הראויה בתיקון מידותיו ועיצוב אישיותו כראוי, עומד לא פעם נבוך בשאלה מהי הדרך הטובה ביותר לטהרת הנשמה מכל משקעי העבר, מההרגלים ומהזכרונות שנחרתו בנפשו לאחר החוויות השליליות שחווה או שראה בשנות חייו

כל פרטי הבריאה נועדו לאפשר לנזר הבריאה, האדם, לבנות את עולמו הרוחני באמצעות קיום המצוות

"היה כדאי להקב"ה לברוא את העולם למשך ששת אלפים שנה כדי שיהודי יזכה לומר פעם אחת בלבד במשך זמן הבריאה 'ברוך הוא וברוך שמו'"

כשם שהמים מנקים את האדם, מטהרים אותו בטובלו בהם, מחיים את הכל בשתייתם ומקיימים את העולם, אף התורה כן. וכשם שהמים נמצאים בגופו של האדם בכל רגע ורגע ואם ינסה לחיות מבלי שיהיו מים בגופו אין לו קיום, כך נדרשת והכרחית היא התורה לאדם, ואם יפרוש ממנה, הרי הוא כפורש מן החיים

בפרקים שלפנינו נתבונן יחדיו בנפלאות ה "רגע של תורה". רגע שבכוחו להאיר את נשמת האדם, לקיים את הבריאה, ולהעניק שכר בל יתואר לאדם המשכיל להבין את גודל יקרת תורתו של הבורא ואת משמעות חלקיקו הקטן של הזמן

בבואנו לקבוע את מקום הלימודים של ילדינו, עלינו לזכור כי במקום זה ישהו ילדינו כחצי יום ויותר במשך שנים ארוכות(!). ובפרט שמדובר בשנים גורליות ביותר מבחינת עיצוב אישיותם, מצב בריאותם הנפשית והפיזית וקביעת רמת השכלתם

אחד מתחלואי הגישה החינוכית בזמנינו, היא ההקצנה הנתפסת אצל רבים בשאלה אם להעניש. יש הפוסלים כל סוג של ענישה ולעולם אינם תקיפים ביחסם לילדיהם לא במעשים ואף לא בדיבורים, גם כאשר הילד מגזים שוב ושוב בהתנהגותו השלילית. ויש האומרים: "ללא מכות הילד לא יתחנך". ולכן הם נוקטים בדרך זו כשיטה קבועה בחינוך

"תנו רבנן. קטן היודע לנענע, חייב בלולב. לשמור תפילין, אביו לוקח לו תפילין. יודע לדבר, אביו לומדו תורה וקריאת שמע. תורה מאי היא? ‘תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב´ קריאת שמע מאי היא? פסוק ראשון"

כדי להעביר מסר של רצינות, יש לעזוב לדקות ספורות את כל העניינים האחרים ולהתמקד בפעולה הנדרשת מהילדים

כל יציאה ממשבר, מקושי ומהתמודדות כוללת בתוכה גם תהליך ודרך. עם זאת, לעתים אין לנו סבלנות לחכות. אז מה עושים כשכבר קשה לחכות, כשנדמה שהדרך לא נגמרת? רמז: התשובה בכותרת

עיצוב דמותו הרוחנית של הילד, כלומר עולם הערכים שלו, שאיפותיו, אמונתו, מבטו על החיים וכו', מתבצע בעיקר באמצעות שיחות המחנך, הורה או מורה, עם הילד

בתלמוד מבואר כי בחינוך ילדים "תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, להשגת תוצאה חינוכית ניאותה, יש להשתמש גם בקירוב וגם במה שאצל הילד מתפרש כדחייה. אך על הדחייה להיות בחולשה (שמאל דוחה), ועל הקירוב בעוצמה (ימין מקרבת)

“חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה"

בשורות שלפנינו נציין את גורמי העיכוב העיקריים, נסביר את סיבותיהם ונעמוד על פתרונותיהם, הן הרוחניים והן הטבעיים

"וכן ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו. ולא יטיל עליה אימה יתירה, ויהיה דבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רגזן"

הורים רבים מתלבטים בזמננו, מסיבות שונות, בשאלת כדאיות הרחבת משפחתם. חלקם מבקשים להקל מעליהם את עול הטיפול בילדים נוספים וחלקם חוששים מהעול הכלכלי אשר יוטל עליהם כהורים או מפגיעה בקריירה המקצועית שלהם

אחד המזיקים הגדולים לקשר הבריא בין בני הזוג, הוא הריחוק הבא מתוך הרגל הדדי משעמם ושגרת חיים משותפים. דבר אשר תוצאותיו ההרסניות יכולות להגיע להחלפת רגשות טהורים של אהבה, ברגשות דחיה ומיאוס

הגדרת האהבה: תשוקה טהורה שלאהוב יהיה נחת-רוח. מילוי תשוקה טהורה זו גורמת עונג רב לאוהב המעניק, הרבה יותר מהנאת האהוב המקבל. וכגודל טרחתו, וריבוי הנחת-רוח הבא לאהוב כתוצאה מעמל וטרחת האוהב, כן גודל עונג האוהב.

לא פעם נשמעת הטענה, בפרט מבני זוג ותיקים: "אני יודע שהכל נכון וצריך לוותר ולהקריב למען השלום. אך מהיכן אקח את הכוח להתמודד?"

גם כאשר אתה בטוח לחלוטין שרעייתך טועה בטענותיה כלפיך, הקשב לה, ושמע את טענותיה. אולי יתברר לך לפתע שהצדק עמה?

אחת הדרישות הפופולריות בזמננו, אשר נועדה להוכיח את הקידמה והיחס הנאור בעידן המודרני כלפי האשה, אך בפועל מזלזלת מבלי משים באשה, זו הדרישה להשוות את האשה לגבר - כאילו שהאשה כאשה אינה מושלמת כל זמן שלא תיחשב כגבר