"סליחה!", מחה שמעון, "כשנכנסתי למספרה לא היית כאן. לא היית לפני בתור!"
"בטח שהייתי פה. אתה יכול לשאול את אברהם הספר, וגם את הבחור שמסתפר. הייתי, והודעתי לו שאני אחריו. בינתיים הלכתי לעשות כמה דברים בחוץ"
"בטח שהייתי פה. אתה יכול לשאול את אברהם הספר, וגם את הבחור שמסתפר. הייתי, והודעתי לו שאני אחריו. בינתיים הלכתי לעשות כמה דברים בחוץ"
הצירוף "טעם כעיקר" (טכע"ק) משמש לפעמים כמליצה, על הטעמה של נושא בצורה מעמיקה. אבל במקור הוא מושג הלכתי מרתק
אנחנו יכולים להתווכח ולצאת למאבקים אחד נגד השני ועדיין נישאר יהודים, בני אותו העם, שלובים זה בזה, זהות משותפת שמובילה לשותפות גורל
אדם צעיר מחפש אפיק פרנסה וניגש ללימודי מקצוע, תוך שהוא מסייע לבחור צעיר בנדיבות רבה. הנדיבות תשתלם – אבל לא בדרך שהוא דמיין
פושקא, התרנגול המצויר, למד דבר עיקרי באימון גופני. הרב שלו, שהתאמן יחד איתו, הסביר לו איך זה קשור ללימוד התורה
איך נראית תעודה שבה רק מקצוע אחד מוצלח, מה זה שבועות, כשהטכנאי אומר לי להתקשר, מה זה שובר קיזוז ועוד: מקבץ הומור מצחיק במיוחד
אנחנו בעיצומה של ספירת העומר, נזהרים שלא לשכוח כל יום, מבררים יפה "כמה היה אתמול" ומשתדלים להחזיק ראש. אך האם היינו מחזיקים ראש על ספירה של חמישים שנה? "כמה ספרנו לפני עשר שנים, בבר מצוה של יוסי?"
על זיהוי הטווס בגמרא אין לפקפק. אך מדוע לא נזכר הטווס בתנ"ך? כאן מגיעה הפתעה
ראש ישיבת 'אבני נזר', הגאון הגדול רבי זמיר כהן שליט״א, בדיון הלכתי סביב הלכות אפיית מצות, במאפיית המצות בביתר עילית
אחד הביטויים המוכרים יותר הוא "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מפני שהוא בן מינו". אך לא רבים יודעים, כי מקור הביטוי קשור בעניין הלכתי מובהק
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה