פרשת אמור: למה לכהנים אסור להיטמא למת – ומה זה אומר לנו על החיים?
דווקא הכהנים, המעבירים את דבר השם אל העם, חייבים להתרחק ככל שניתן מרעיון המוות. עליהם ללמד את העם כיצד לחיות ולהחיות את העולם החומרי, ולעבוד את השם דווקא באמצעות הגוף
דווקא הכהנים, המעבירים את דבר השם אל העם, חייבים להתרחק ככל שניתן מרעיון המוות. עליהם ללמד את העם כיצד לחיות ולהחיות את העולם החומרי, ולעבוד את השם דווקא באמצעות הגוף
כדי לקבוע את דין הצרעת, צריכים את ראיית הכהן, "וראה הכהן את הנגע". והנה, יש שאלה כללית בהלכה: האם ראיה דרך זכוכית נקראת ראיה?
בדרך כלל טומאה מגיעה מדברים שליליים – מת, שרץ, צרעת. אבל לידה? ילד יהודי טהור נולד ובא לעולם, מדוע טומאה?
מה הכוונה במילים "סוף טומאה לצאת" (סטל"צ), ולמי זה רלוונטי בזמננו?
מה מסתתר מאחורי ה"טיעון" הזה? מה יש בה, במאה ה-21 שאנחנו צריכים להתקדם לעברה? חייבים?
כשכורתים ברית, אז בעקרון אנו מסכימים להתחייב לשותף שלנו גם אם הוא לא עומד בכל התנאים, וגם אם האינטרסים שלנו לא מתממשים
ידוע שכל ניסיון מגביה אותנו רוחנית, אבל הרי הכל צפוי והרשות נתונה. אז למה ככה? למה "לבחור" בתרגיל שיפגום בכלי שישרת את המנהיג שיגאל אותנו ממ"ט שערי טומאה בהמשך חייו?
השם יתברך רומם אותנו מתוך שהיינו משוקעים במ"ט שערי טומאה למדרגה עליונה עד מאוד – המדרגה הכי גבוהה בבריאה, וקרא לנו "בני בכורי" ו"עם סגולה"
מה יש בה, במאה ה-21, שאנשים רוצים כל כך שנתקדם לעברה?
בשנים האחרונות מצאו לזה כל מני שמות מכובסים – נובי גוד, חגיגות השנה החדשה ועוד. אבל האמת צריכה להיאמר: זה בדיוק מה שהמיסיונרים שואפים אליו
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה