שווה סיפור: בר (של) מצווה
אישה מגלה יום אחד שלאורך כל השנה לא הצליחה לתרום מעבודתה לאחרים. היא מחליטה לתרום את העיצוב שהתבקשה להכין – והמצוות מתחילות לזרום
אישה מגלה יום אחד שלאורך כל השנה לא הצליחה לתרום מעבודתה לאחרים. היא מחליטה לתרום את העיצוב שהתבקשה להכין – והמצוות מתחילות לזרום
לא אני פה על הבמה, אני בכלל לא הנושא כאן, אלא השאיפה שהמסר האלוקי יעבור, הרצון לחזק את נשות ישראל, ולהתחזק יחדיו
תקופה ארוכה אני מרגיש שהטור קרוב למצות את עצמו, שאני נחשף כאן יותר מדי, שאולי כדאי לפרוש בשיא. בקיצור, קבלו שיחה עם היצר הרע של הטור
החרדות, הנפילות, העליות, האמונה, הפחד, הבושה, תעצומות הנפש, ההצלחות והתקווה שיום יבוא ואהיה ביתרה של זכות גדולה. טור אישי שיתן כח לבעלי החוב בעם ישראל
במלחמה הזו התגלה שהעם שלנו מאוחד, נחוש ומאמין בצדקת הדרך. אסור לנו להקשיב לקולות שרוצים לפלג ולהחליש אותנו, כי רק אם נאחד כוחות, ביחד נוכל להביא להחזרת החטופים והשבת הביטחון
"כמה ימים", הם אמרו לנו... כמה ימים שהפכו ל-9 חודשים של טלטלה נפשית, התקפי חרדה, רעשים בלתי פוסקים של מטוסי קרב שמרחפים מעלינו, קולות של פיצוצי רקטות, או במקרה הטוב של כיפת ברזל. טור אישי וכנה של מפונה מהגליל שבחרה להישאר באזור המלחמה
ילדים תמימים מתכננים מארב למחבלים. בתי שבכיתה ב' מייעצת לנו לסגור חלונות או להימלט, ובני שבגן חובה בונה כלי נשק מצעצועים. טור אישי שמביט למציאות בעיניים בלי פחד
איך הדור ששקוע עד הראש בטלפון הנייד שלו ומזיז את הראש שלו רק בשביל לנשום ולאכול משהו, איך הדור הזה יוכל להתמודד מול מצבי לחץ ואיומים שדורות אחרים אכלו בלי מלח, חשבנו. טעינו
איך קרה שאחת כמוני, שלא צורכת חדשות בשגרה ונטולת רשתות חברתיות, נפלה לפח שהאויב הטמין לה, וכמעט איבדה את כלי הנשק העיקרי שלה? טור לשעת מלחמה
האימה וזוועות המלחמה הזו לא משתווים לאימה המשתקת שחוויתי בקורונה, אבל הצלחתי ללמוד משהו מחוסר האונים שהיה לי לפני כ-3.5 שנים, וליישם היום. טור אישי על התגברות
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה