והערב נא

האמת היתה שהייתי נורא צמא, וגמעתי את כל הפחית בבת אחת. ומכאן איני יודע להמשיך את הסיפור, הואיל ורק לאחר מספר דקות התעוררתי משינה עמוקה, ומצאתי את עצמי מוטל במונית במעבה היער, וכל הממון הרב שהיה ברשותי נעלם!!

לפתע הביט המוהל מבעד לחלון, וכמעט שחשכו עיניו. רכבת חזור לא היתה באותו יום, והחל המוהל לדאוג - מה יהיה עלינו? היכן נשבות ביום השבת?...

תינוק זה הוא בן להורים יקרים, אשר נולד להם בשעה טובה לפני כחמישה ימים. לדאבון לב, אין באפשרותם לגדלו, לעת עתה, מחמת המחסור והרעב הנורא שסורר בביתם. אשר על כן, מתחנן אני לפניכם, יהודים רחמנים בני רחמנים, אנא הצילו את התינוק...

יהודי המקום לא ידעו את נפשם מרוב מצוקה ופחד, ושלחו לצדיק מפורסם שנודע כפועל ישועות, שיתפלל בעדם, למען תוסר מעליהם הגזירה הקשה

בהיותי חופשי הורגלתי לאכול דבר אחר (חזיר), רח"ל, ומאז זכיתי בס"ד לשוב לצור מחצבתי קשה עלי ההתמודדות עם תאוות אכילת החזיר

פרסם האיש בכל העיר כי בביתו קיים 'גמ"ח מצות מצוה', בו יוכל כל אביון לקבל את כל הממון הנדרש לו ולמשפחתו לקיום מצות מצה

"האם עלי לשרוף את כל תכולת המפעל 'של אשתי', כדין חמץ שעבר עליו הפסח - שאסור באכילה ובהנאה, או שמא מותר החמץ, כדין חמצו של גוי שעבר עליו הפסח?..."

האיש לא הבין כלל מה פתאום ר' משה כעת רוצה לעיין בחשבונותיו, אך מכל מקום רץ והגיש לו אותם. והנה, מצא ר' משה כי חייב בעל המפעל לפריץ חמשת אלפים רובל, שהוא סכום עתק

"הלא רק לפני כשעה רכשת את הרכב במחיר כה יקר, מה פתאום החלטת למכרו?!" תמה הסוחר. אולם האיש לא התייחס לדבריו, והיה נחוש בדעתו לבצע את העסקה

מעשה שהיה בשמעון, יהודי עני, שטרם זכה לשמור תורה ומצוות, שהגיע למצב של חרפת רעב. נצנץ במוחו רעיון שעל ידו יוכל להיחלץ ממצבו הנורא