אבל

עד היום קינאתי בנאורות התקשורת, ורציתי להשתנות לטובה. אבל אחרי שחוויתי בעצמי כמה מקרים מעניינים, וראיתי שרק נושאים אנטי-יהודיים זוכים לטיפול הולם, הבנתי שטעיתי

מה באמת לקבוצה של גויים גמורים מפרו וליהדות? למה שיחליטו לקרוא לעצמם בשם "ישראל מאלוקים", לשמור מצוות, להתפלל, לשמור חגים ושבתות ואף להחליף את שמותיהם? קבלו סקירה מאלפת על חייו של ישי בן אברהם, אחד מחברי הקבוצה המדהימה, שמספר על עלייתו ארצה, התגיירותו והשתלבותו בישראל

הם השתמשו בו ככלי לביצוע מטרותיהם, ואז מצא את עצמו מחוץ למגרש. אחר כך עוד האשימו אותו בבגידה, אבל הקדוש ברוך הוא סידר לו מסלול שאיש לא מסוגל לחשוב עליו לבד. עוד טור מיומנו של היוצר שי דיבו כהן

ישנה בעיית כשרות, שרבים וטובים "נופלים" בה. על אף שאת הפיצוחים לשבת הם קונים רק מחנויות המספקות סחורה כשרה למהדרין. אבל כשמגיעים למנצ'ס או לוואסבי, הם לא שואלים על כשרות המוצרים הללו, האם הם באותה כשרות של נותן התעודה במקום, או למה הם באריזה סגורה ולא בתפזורת

מערכת יחסי ישראל-ארה"ב: מדוע אובמה שוקל מחדש סיוע ביטחוני?

רוב הזחלים מבלים את זמנם בכרסום עלים, ובמעבר מעלה לעלה. אולם אין כך הדבר כשמדובר בזחל שתראו בסרטון זה. אמנם גופו הירקרק נטמע בצורה מושלמת עם צבע העלה, ומי שיראה אותו מן הצד יהיה בטוח כי מדובר בזחל 'חובב עלים' רגיל למדי – אבל מעקב עקבי אחר התנהגותו יראה כי אין זה זחל 'צמחוני', כי אם טורף מקצועי שאינו חס על קורבנותיו

הם רוצים להכיר את היהדות, אבל לא חושבים שהתבוללות היא בעיה. רבים חיים בשלום עם הזהות המעורבת שלהם, וחלקם כלל אינם יהודים לפי ההלכה. לאן הולכים חלקים נרחבים ביהדות התפוצות? מסמך מדאיג

בעצם הימים האלה בא אשר ולדמן, מוהל בן מוהל נכד מוהל, אל כור ההיתוך הכול ישראלי ופתח את השערים של העם היהודי. בהתחלה הם מעט חרקו - בכל זאת, צה"ל - אבל מאות בריתות מאוחר יותר הכניס המוהל הצבאי הראשי הראשון את אברהם אבינו לתוך הבסיסים והחילות והמחלקות וקבע עובדה: מילה כהלכה, בפקודה. זה נגמר בהקשב מלא

בליל הסדר התבטא האדמו"ר: "דרך ארוכה עשו הדגים כדי להגיע עד אלינו". ולחסידים מסיגעט הפטיר: אתם לא הבאתם השנה דגים, לכן הגיעו הדגים לכאן...

הרצל ביטון נאבק במשך דקות ממושכות של אימה עם המחבל, שהפך את קו 40 לזירת פיגוע שותתת דם. היום חושף ביטון: "אח שלי שמשון ז"ל, שנפטר לפני כחמש שנים, התגלה אליי והנחה אותי מה לעשות". כשהרופאים ניתחו אותו, עבר ביטון חוויה רוחנית נוספת: "ראיתי מנהרה והבזק של אור, אבל זה לא היה הזמן שלי ללכת"