במה אשם הגוי שלא זכה בתורה?
האם הקב"ה מכוון גם את הגויים שרוצים להתקרב אליו? כיצד יכול הגוי להגיע לאמת של היהדות?
האם הקב"ה מכוון גם את הגויים שרוצים להתקרב אליו? כיצד יכול הגוי להגיע לאמת של היהדות?
התלמוד מספר על נזיר שכבש את לבו של שמעון הצדיק, אחרי שהצליח לומר "לא" למידת הגאווה. אם נזכור שכישרונותינו והישגינו אינם שלנו, אלא ניתנו לנו כמתנה זמנית, נוכל להשיבם למי שהכל שלו – וללמוד את דרכה היפה של הענווה
כשעם ישראל הגיע לארצו ושקע בעבודת האדמה, מצוות קורבן העומר הזכירה לו לדרוש גם משם את קרבת הבורא. כי לכל עבודתנו בעולם הזה יש תכלית אחת – לשמש מפתח לחיי העולם הבא
בבית המשפט הוברר כי הקשיש לא עבר במעבר חציה, אלא התפרץ לכביש הסואן מבין מכוניות חונות, באופן שלא היתה לנהג אפשרות לעצור, ולכן הזקן הוא אשר גרם למותו. בהמשך הגילוי אודות זהותו היה מצמרר...
תמיד ידענו שלא כדאי להתקדם בעבודת ה' ב"בום" אחד. אלא מעט מעט. אבל יש גם הזדמנויות שאסור לפספס. אחת מהן השבוע
ישנם מחנכים המנסים לגלגל את האחריות על כתפי התלמידים, באומרם משפטים כגון: "כשאין לתלמיד רצון - שום דבר לא יעזור". האם הם צודקים?
התלמיד חכם ניגש אליהם והביע את צערו הרב ו'תנחומיו', "האמינו לי, אינני אשם, הפגיעה בכלב היתה בלתי נמנעת. הוא פשוט נכנס אל מתחת לגלגלים. אך אשלם לכם את כל שוויו, ואף אפצה אתכם על עגמת הנפש..."
גם אצלך מתרוצצות בראש כל הזמן מחשבות ביקורתיות ומאשימות כמו "הייתי צריכה יותר להתאמץ, לא עשיתי מספיק", "זה באשמתי, אני אישה לא מסודרת", "אני לא בסדר"? אם כן, הכתבה הזאת בשבילך
אל מול בנו שהלך והידרדר, האב התייסר ואמר: "יתכן שאני אשם! דרשתי ממנו בתחילה את מה שאני דורש מעצמי, ולא השכלתי להבין שצריך לנהוג עמו כפי טבעו ומזלו, וכוח הסיבולת שלו"
סובלים מחוסר ביטחון, רגשי אשם או ייאוש? אולי אתם לא עושים את ההשתדלות הנכונה. סדנאות מודעות, ספרים, הרפיות - דבר מכל אלו לא יעזור לכם באמת, כפי שהעצה הפשוטה והחכמה של חז"ל תסייע: לכבד את ההורים
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה