צ
נועה גבסו / דקה מאש
שיר זה נכתב מול נרות החנוכה: "דקות דוממות. שלושים הן / ותרצד בהן שלהבת / גם השוגים בפחד, עשרה טפחים מתחת - ונלחמים לגעת באור / הנושאים עין דומעת, תובעת - גם הם רוצים להיות חלק מהאור"
לחיות בעולם מאושר – חלק ג'
הנה נקודה למחשבה: האם שמנו לב, שבכל פעם שהלכנו בעקבות מה שאנחנו מרגישים שהוא טוב – גם אם היו אלה קנאה, כעס, נקימה או תאווה – קצרנו סבל, חרטה, בושה וייסורי מצפון? ושבכל פעם שהלכנו בעקבות הטוב בעיני אלוקים – ולאו דווקא בעיני עצמנו – זכינו בשלווה, חוסן נפשי, יישוב דעת וכוח עמידה? גם אצל אדם חכם מאוד, השכל הפשוט יכול להשבות בידי הלב, כאשר אנחנו מעדיפים את מה שאפשר ורצוי בעינינו, על פני מה שנכון בעיניו
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה