זהירות במושג "לימוד לשמה"
חכמים הסתייגו מדברי אנטיגנוס להמון בעניין לימוד לשמה. הילד אינו זקוק לעוד שיעור מוסר, הוא זקוק לפרס
חכמים הסתייגו מדברי אנטיגנוס להמון בעניין לימוד לשמה. הילד אינו זקוק לעוד שיעור מוסר, הוא זקוק לפרס
לדידו של הפרופסור משה טרופ, לא רק שהכלים המדעיים אינם מוכיחים את תיאוריית האבולוציה - הם אף סותרים אותה, כפי שהוא מבאר בספרו "חידת הקיום". ולמה בכל זאת נוח לאנשים להתבצר בעמדתם?
כל אשה יהודייה בעולם, בכל גיל, מכל עדה, בכל מצב, נהנית לקבל מחמאות על הופעתה החיצונית. הרצון להתייפות טבוע בה משחר ילדותה, והוא ניתן לה למטרה ברורה ומוגדרת. השאלה אם היא זוכרת מה המטרה, ואם היא לא שוכחת שהיא נסיכה...
הייתם מאמינים שדווקא בזכות שומרי השבת העיתונות הכתובה ממשיכה לשרוד? וגם: האם התקשורת נוטה להתמקד ולחשוף את הציבור בהפרזה לעניינים חולפים, ולהזניח עיסוק ממושך בנושאים החשובים? הנתונים לפניכם
לכל אחת מאיתנו יש כוחות גדולים הגנוזים בתוכה – כל אחת יכולה לעורר רחמים ולמשוך לחייה ניסים וישועות מעל הטבע
בשבוע האחרון, בי"ח תמוז, צוין יום ההילולא של הגאון הצדיק רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל. קווים לדמותו של מי שהיה אחד מגדולי הפוסקים הספרדים וגם שימש שנים רבות חברותא של מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א
אין יהודי מאמין שלא חיפש לעצמו ברכה מצדיק. מדוע עדים אנו לתופעה בה אדם מתברך מרבנים גדולים אמיתיים, שכח ברכתם ידוע ומפורסם בעולם, אך אצלו למרבה הצער לא חל שינוי לטובה?
המקום שבו מתאספים מאות אלפי יהודים מדי ל"ג בעומר, ציון מקום קבורתו של התנא האלוקי, רבי שמעון בר יוחאי, נמצא בתהליך הפקעה לידי המדינה במטרה להפוך את המקום לאתר תיירות
יעקב דואג לדווח לעשיו "ויהי לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה". מדוע רואה יעקב צורך לדווח לעשיו על פרט שולי זה, האם עשיו אמור "להתרגש" מהשור והחמור? הצאן והעבד אמורים להרתיע אותו? תובנות לפרשת וישלח
בימים אלו של שלושת השבועות – מתוחה מידת הדין, ולכן יש להיזהר מלהיכנס למקומות בהם יש חשש לסכנה. כך למשל, מנהג מקובל בקרב ימאים בישראל שבין א' באב לבין ט' באב לא נכנסים לים מפני שהוא סוער ומסוכן
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה