סמפוניית הבריאה
היתוש, למרות קטנותו, מכיל: לב, קיבה, מעיים, כלי דם ועצבים. הוא יכול לדקור את עורנו ובהשוואה לאורכו - זה מבצע של קדיחת חור בקיר שעוביו 40 ס"מ
היתוש, למרות קטנותו, מכיל: לב, קיבה, מעיים, כלי דם ועצבים. הוא יכול לדקור את עורנו ובהשוואה לאורכו - זה מבצע של קדיחת חור בקיר שעוביו 40 ס"מ
חשקה נפשי ללמוד קבלה, אך הבנתי שלא לכל אחד מותר. מה התנאים לכך?
ממתי השתרש המנהג לחבוש כיפה והפך לחיוב? אם אין כיפה, אפשר לכסות את הראש עם היד בעת שמברכים על מאכל מסוים? ומה הקשר ליראת שמים? יצאנו לבדוק
אין מקום למעשי התאבדות, יהיו הסיבות אשר יהיו. אין לשפוט את המתאבד, אך אין לעשות ממנו סמל או גיבור. על אנשי התקשורת לנקוט משנה זהירות, ואולי גם לעשות חשבון נפש לאור מקרי ההצתות בתקופה האחרונה. כלום אין חיי אדם קדושים יותר מכל מחאה שתהיה?
אפשר לעבוד עד מאוחר ולהיפגש עם הילדים רק כשמשכיבים אותם לישון, אך מסתבר שיש לכך מחיר. והוא לא פשוט
בימים אלו נוהגים כמה מנהגי אבל. חסידים ואנשי מעשה נוהגים לומר "תיקון חצות" אחר חצות היום בימי בין המצרים
כל יצור ויצור בעולם, ברא לו ה' דרכי חיים, התגוננות והשגת המזון לצורך חייו. אחד היצורים המפליאים הוא "בעל החוטים" - העכביש שמפליא לעשות בטוויית "מעשה - אורג" - לצורך לכידת הטרף ולצרכים נוספים
סיפור על חכם שביקש למצוא את המזל, מלמד להשאיר מקום לקב"ה בתוך התכניות שלנו
האם אופן ישיבתך על הכסא הוא על פי רוב בסיקול רגליים? או שהוא כדרוך? או שאתה מתיישב לאט? או נוחת על הכסא? מסתבר שלכל צורת ישיבה יש משמעות והיא מלמדת הרבה על האישיות שלנו. הרב אלדד נקר במאמר מעניין ומחכים במיוחד, מבאר את אופני הישיבה ומסביר את הקשר הלשוני והרוחני בין הברך לברכה, ובין הרגליים להרגלים
מעשה בעשיר שיצא לשוק, ופתאום נקרעו לו נעליו. הביט ימין ושמאל ומצא בקתה רעועה שעליה התנוסס שלט "סנדלר". נכנס אליו, וביקש שיתקן את נעליו הקרועות. את ההמשך המעורר אף אחד לא יכול היה לנחש
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה