איה קרמרמן

שני אירועים, בשני קצוות החיים. שני ניגודים, מכנה משותף אחד. לב שרוצה להתחבר ללב אחר

לו הייתי מחלקת תעודות, היינו נותנת לילדים ציון לשבח. עכשיו רק צריך שאנחנו המבוגרים נלמד ונפנים את הערכים בבית הספר של החיים בחסות הקורונה

המציאות קראה לנו. הקשבנו לחליל, ובתמורה טיפסנו בחזרה אל הגלגל. בלי לחשוב. בלי לזכור שהיו רגעים שלא רצינו לרוץ בו עוד

כידוע, ה' מגלגל לפתחנו דברים כדי שנלמד מהם. אז למדתי. אף אחד לא מחכה בכיליון אוזניים לשמוע את העצה בשנקל שלי, או של אף אחד אחר. ואל תקנו סלק בוואקום

מה היה קורה אילו טראמפ היה מביע תנחומים, מצלצל למשפחה, מקים ועדת חקירה שתחקור את התנהלות השוטרים, מכריז על מלחמה גורפת בגזענות?

העיניים המקומטות מדי "לגילך" הן עיניים שלמדו לראות את הטוב באחר. למדו להסתכל סביב ולהיות רגישה, גם למי שלא מכירים. אלה עיניים שלעיתים נפוחות מדמעות

אפרת ברזל משוחחת עם איה קרמרמן על הזיכרונות מאביה ז"ל, ועם אסתי הס על הדרכים להעביר את זיכרונות הילדות שלנו לגידול ילדינו הפרטיים

אני מאוכזבת מהם. הפרת הנחיות היא טיפשית, מפונקת, ילדותית ובעיקר אנוכית. מחילה, אבל אני מצפה ליותר מאלו שטוענים שהם צועדים בדרך האמת

אני רוצה בית קטן שקל לנקות אותו. אני רוצה בית ענק שכיף לארח בו. אני רוצה שבעלי יקנה לי צמיד זהב לחג, ואני רוצה לזכור שאני ממש לא צריכה שום תכשיט

אני מתחברת לזה מאוד - סור מרע ועשה טוב. אין פה הפחדה או תמונות קשות לצפייה. אין פה אחריות גלובלית מייאשת. יש פה משהו פשוט, קרוב לעצמי, כמו שאנחנו אוהבים. רק לנקות ולחזק את הגוף