"התפללתי מול נרות חנוכה, התחננתי וצעקתי – וכלום". באמת כלום?
גם אני מצהירה לא אחת שאני מרימה ידיים אל מול הרווקות, ואין לי כוח יותר. אני יודעת כמה הלילות מפחידים, וגם אני רוצה לראות את אמא שלי סוף סוף שמחה
גם אני מצהירה לא אחת שאני מרימה ידיים אל מול הרווקות, ואין לי כוח יותר. אני יודעת כמה הלילות מפחידים, וגם אני רוצה לראות את אמא שלי סוף סוף שמחה
איך זה קרה, שאיפשהו בדרך לאהוב - הלכנו לנו לאיבוד? מתי החתן שלך יבוא "חינם"?! אל תסתכלי על הזמן, כי מי שמחכה באמת, אין אצלה מושגים של זמן. בדיוק כמו יעקב אבינו, שעבד שנים על גבי שנים, באהבתו 'אותה'
הימנעות מגזל, שידוכים בנקל, שלום בית ואהבה בין איש לאשתו, וסדר וברכה לכל השנה - 12 סגולות מיוחדות לפסח, שאולי לא הכרתם וחובה עליכם להכיר
מועצת הרבנות הראשית אישרה שתי הצעות דרמטיות אשר הציע הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו שליט"א: ביטול הדרישה להצגת תעודת רווקות בעת רישום הנישואין, וביטול הדרישה לפרסום שמות בני הזוג הבאים להינשא
"המכתב הזה נכתב לא רק לך, אלא לכל הרווקות במצבך, שהרגו את הילדים שלהם עוד הרבה לפני שנתנו להן סיכוי לחיות". שירה כהן מגיבה למכתב שריגש רבבות ברשת, ומצביעה על הטעות הבסיסית שביסודו
ירידה במעלית עד לקומת הייאוש, החזירה אותי למעלה עם תובנה אחת: החיים שלנו לא נמדדים בשאלה אם התחתנו או לא. רווקים, אלמנים, גרושים, אוכלים, יושבים, או בוהים – הדבר היחיד שנצטרך לתת עליו דיווח בסוף היום, בסוף החיים, זה מה עשינו עם החיים – ולא מה הוצאנו מהם
"תפסיקי לסמוך על 'פתרונות פלא'. אין קיצורי דרך למי שמבקש לעבוד את ה'. למי שמבקש לעשות רצונו יתברך. למי שמבקש לקנות לו עוד פיסה קטנה של אמונה, בעולם הזה. ולא, אל תנסי אפילו לשכנע אותי שזה קשור לזיווג שלך. כי שנינו יודעים שזה לא. הרפי ודעי שיש מי שעומד מאחורי 'פתרונות הפלא' האלה ולוחש לך: 'יוהו, שירה, זה רק אני שיכול לעזור לך. שכחת?'"
"אני הייתי קמה והולכת. בלי חוכמות", אומרת לי שפרה חברתי הטובה, תוך כדי קינוח האף של בן השלוש. "איך זה שדווקא עלייך 'נופלים' כל הטיפוסים הכי מעניינים?", היא צוחקת לעומתי ומרצינה באחת, כשהיא רואה את ההבעה על פניי. כי באותה פגישה הרגשתי, שמהמקום הכי נמוך בפתח תקווה, אפשר רק לעלות. ומעשה שהיה, כך היה
מכירים את הפגישות האלה... איך אומר בלי לפגוע... פשוט אין קשר בין המצולם לכתבה? הקשר היחיד בין שני המשודכים, הוא העובדה שמדובר בשתי ישויות המחפשות שידוך. לא יוצאים לפגישה על הדרך, בלי לברר, אחרי יום עמוס עבודה, רק בשביל לסמן וי. בחסידויות שונות, הסבטקסט של המילה "פגישה" הוא: "מתי תתקיים החתונה?" אז שלפחות אצלנו הסבטקסט יהיה: "להתחיל קשר בר סיכוי"
קרה לכם פעם שיצאתם לשידוך אבל גיליתם, אחרי פגישה אחת או עשר, שהמשודך שלכם לא באמת רוצה להתחתן... לא רק אתכם, אלא בכלל? מה גורם לאנשים להמשיך לצאת לפגישות, למרות שהם לא מעוניינים להתחייב? ולמה, אם לא ניזהר, האנשים האלה יכולים להיות גם אני, ואתם, ואנחנו?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה