להמליך את השכל
המוח – זו החשיבה, הנשמה. הלב – זה הרוח, הרגש. הכבד – זו הנפש, התאוות. כשהאדם משליט את החשיבה על הרגשות ועל התאוות - זוהי מלכות אמיתית
המוח – זו החשיבה, הנשמה. הלב – זה הרוח, הרגש. הכבד – זו הנפש, התאוות. כשהאדם משליט את החשיבה על הרגשות ועל התאוות - זוהי מלכות אמיתית
מידת הענוה דומה לגזע העץ המצמיח את כל ענפי המידות הטובות. האדם העניו מפתח בקלות ובמהירות תכונות חיוביות כמו נעימות וטוב לב, אהבה ורגישות לזולת. והוא מתגבר בקלות רבה יותר מהאחרים על רגשות שליליים כמו כעס, קנאה, שנאה, רדיפת כבוד ושאר תאוות.
אחרי שזכה בכוכב נולד, ייצג את ישראל באירוויזיון והופיע ברחבי אירופה - הוא החליט להתנער מהכל. בראיון להידברות סופשבוע מספר בועז מעודה על התאוות והנפילות, וגם מספק מסקנה: "בלי תורה החיים הם גיהנום"
ניתן להניח כי במשך דורות רבים, אילו הזדמן לאנשי המדע הרציונלי לפגוש בדברים אלה של התלמוד, היו הם מגיבים בתמיהה מהולה בתרעומת: "העובר במעי אמו הרי הוא גוש בשר מתפתח, המשולל כל תכונה הקיימת במי שכבר יצא לאוויר העולם, וכיצד ניתן לייחס לו קליטת המתרחש בחוץ ותאוות?!
אנשי דור המבול השתמשו ביסוד המים שלהם באופן מופרז, הם הגבירו את התאוות החומריות בצורה חזקה עד כדי כך שהאדמה הושפעה לרעה. אומר אלוקים, אני אנהג עמהם במידה כנגד מידה, הם חטאו במים, הם ייענשו במים...
פרסומות למוצרים שונים מבטיחים לנו אושר מהנאות גשמיות, ואנו מנסים להשתיק את הרעב בתאוות העולם. אך המציאות מוכיחה ש"גם הנפש לא תמלא". מדוע?
האם ראוי לשמור על דיאטה בשבת? מה הרמב"ם חושב על תאוות אכילה? ואם ה' קובע כמה שנים נחיה, כיצד מי ששומר על תזונה חי בדרך כלל יותר שנים?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה