סיביר: בת החמש צעדה קילומטרים בשלג ובין זאבים, כדי להציל את סבתה
בת חמש צעדה ביער קפוא ושורץ דובים וזאבים, כדי להציל את סבתה החולה. "לא פחדתי", אמרה הילדה לתקשורת לאחר שהצליחה להזעיק עזרה בבית ה'קרוב' - מרחק שמונה קילומטרים ממקום מגוריה
בת חמש צעדה ביער קפוא ושורץ דובים וזאבים, כדי להציל את סבתה החולה. "לא פחדתי", אמרה הילדה לתקשורת לאחר שהצליחה להזעיק עזרה בבית ה'קרוב' - מרחק שמונה קילומטרים ממקום מגוריה
כל מה שה' עושה, הוא לטובה. מה מועילה לנו הדאגה? ואיך אפשר להעביר את הדאגה, בזכות האמונה?
"ברגע אחד הבנתי שהוא לא קורא נכון את המפה. אצל הבן שלי אין אפור – רק שחור ולבן. או שהוא אוהב או שהוא שונא. או שאוהבים אותו או ששונאים אותו. או שחברים שלו או שלא חברים שלו. הבן שלי לא יודע לקרוא את הפרצופים שלכם. אם תרצו להסביר לו שאתם כועסים, עצובים, שמחים, מפחדים, מתרגשים, משועממים – תצטרכו להסביר לו במילים. מילים ברורות"
למה צריך גורם שלישי וכל כך מחייב? כשדפקת על דלתי לבי, פחדתי ממך. אבל ברגע שנפתח הפתח – התאהבתי בך. המכתב שלא יישלח לעולם
האם יש להציל את הציפור או התרנגולת, על ידי הפחדת החתול והברחתו, או שמא אין לגרש את החתול, כי זהו טבעו של עולם שהחיה החזקה אוכלת את החלשה?
מהי דאגת יתר? איך מתמודדים עם תחושות מציפות של דאגה ושל פחד? והאם מומלץ להתנגד לדאגות באופן שכלי, או להעמיק בתחושות הרגשיות?
מאיפה מגיע הצורך הנואש להיות אהוב בעיני כל העולם ולקבל אישורים שאנחנו בסדר? מאיפה הפחד הזה שלחבק את העם שלך יתפרש כגזענות? לאן הלכה גאוות היחידה שלנו כעם? ולמה גאווה יהודית הפכה למילה גסה? המכתב שלא יישלח לעולם
להסיח את הדעת, להתמלא מההיתר, להתרחק מהניסיון ולפחד מהעונש: הכלים היעילים ביותר להתמודדות הקשה עם יצר העריות
השופטת ג'נין פיירו, שאוהבת יהודים, קוראת לעם האמריקאי בסגנונה המיוחד לשמוח על נצחון טראמפ: "תודה לאלוקים על שיש אדם כזה, שלא פחד מאיש ונלחם להכנס לתוך גוב האריות, מקום ששמור רק ליפי הנפש שלא דואגים לאזרחים, רק לאליטות. יש כאן נשיא שמקיים בדיוק מה שהבטיח, וזה יהיה טוב לנו, אזרחי ארה"ב, ולעולם כולו". צפו במונולוג שלה, שהפך לויראלי ברשת
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה