אמא, משעמם לי
ספירת הגומר התחילה לפני ארבעים יום, יש סופרים את הימים נטו ויש סופרים ברוטו אבל בסוף כולם מגיעים יחד לקו הגמר... החופש הגיע!! שמחה לילדים...
ספירת הגומר התחילה לפני ארבעים יום, יש סופרים את הימים נטו ויש סופרים ברוטו אבל בסוף כולם מגיעים יחד לקו הגמר... החופש הגיע!! שמחה לילדים...
בני זוג נפגשים, מגלים מציאת חן ומחליטים לבנות בית. חולף שבוע, חודש ושנה, ולפתע הם מוצאים עם עצמם לצד בן זוג השונה מהם בתכלית. השלום מהם והלאה והם אובדי עצות... מה עושים?
לקראת פסח מסדרים את המגרות והחדרים - ומה עם חדרי הלב? די ללחץ הזה. רוצה חיוך, רוצה מילה טובה
שמחה אמיתית באה מתוך תשובה. פורים הוא כְּפורים, באותו יום ממש נולדים מחדש, כמו שאחרי יום כפור אומרים: אני אדם חדש, מה שהיה היה. אותו דבר גם בפורים
לרגל עונת החתונות קבלו ביצוע יפהפה של עמיר בניון ל"קול ששון וקול שמחה", מתוך אתר "נבל עשור". האזנה נעימה!
שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע פסח בא! ויחד איתו באים גם הניקיונות ההכנות והקניות. כיצד נוכל לעבור את החג בשמחה ובטוב לבב ויחד עם זאת למצוא דרכים לארגון יותר מוצלח של הוצאות החג?
הם מגיעים עמוסים בחבילות המכילות כל טוב, וחיוך מאושר מאוזן לאוזן. בתוך השמחה הגדולה, על הסבא והסבתא לדעת שישנם דברים רבים העשויים להכביד על בני הזוג בזמן הביקור. הרב שמחה כהן משרטט את הכללים
לאחר חודש תשרי הגדוש בחגים - עינינו נשואות לחודש חשוון, הנקרא גם מר-חשוון, וזאת ממספר טעמים
כולנו מבקשים חיות לנפש. כולנו רוצים להיות "שווים משהו", בעלי ערך, ולהרגיש שיש טעם וצורך בקיומנו. אם כן, מה מונע מאיתנו לעשות צעדים שיאפשרו לנו לחוש שווים, מסופקים ומאושרים? מסתבר שיש "שד" הלוחש באוזני כולנו: "אין ברירה, זה המצב, חייבים להמשיך", ומשכנע אותנו באמצעות טיעונים מחוכמים שחבל על המאמץ. האומנם? הרב ארז משה דורון במאמר מאיר עיניים על הפחד הגדול שיש לבני אדם להיות מאושרים
בעיצומו של ט´ באב אנו קמים מן הארץ ומתחילים לומר פרקי נחמה. הסיבה לכך מעוררת תקווה: המכות הן לטובתנו, ומוכיחות שיש עוד תקווה לחדש ימינו כקדם. רק אב שאוהב את בנו מוכיח אותו
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה