זהירות במושג "לימוד לשמה"
חכמים הסתייגו מדברי אנטיגנוס להמון בעניין לימוד לשמה. הילד אינו זקוק לעוד שיעור מוסר, הוא זקוק לפרס
חכמים הסתייגו מדברי אנטיגנוס להמון בעניין לימוד לשמה. הילד אינו זקוק לעוד שיעור מוסר, הוא זקוק לפרס
כל אשה יהודייה בעולם, בכל גיל, מכל עדה, בכל מצב, נהנית לקבל מחמאות על הופעתה החיצונית. הרצון להתייפות טבוע בה משחר ילדותה, והוא ניתן לה למטרה ברורה ומוגדרת. השאלה אם היא זוכרת מה המטרה, ואם היא לא שוכחת שהיא נסיכה...
המניעים של הילד ללמוד אינם טהורים, אבל הם אמיתיים ויש לחנכו באמצעותם
אחריות לגורל בני המשפחה או פרדיגמה ילדותית המונעת מפחד? אולי הגיע הזמן לפרוש כנפיים
את החלום שלי להופיע בהוליווד לא עזבתי. את אותו חלום אני מגשימה בקדושה ובטהרה. כיום אני מופיעה מול נשים בלבד, וכן בהצגות לילדים. אז מי אמר שלא הגשמתי חלום? מיומנה של בעלת תשובה
ניסיתי לישון בפינת הרחוב על חתיכת קרטון ישנה. כעבור תקופה עברתי לפנימייה מלאה בילדים עזובים ונשכחים שחרב עליהם עולמם. "אני לא רוצה להיות פה", אמרתי לעצמי. "אני רוצה להיות חלק ממשפחה". משל עם מוסר השכל
אחד מתחלואי הגישה החינוכית בזמנינו, היא ההקצנה הנתפסת אצל רבים בשאלה אם להעניש. יש הפוסלים כל סוג של ענישה ולעולם אינם תקיפים ביחסם לילדיהם לא במעשים ואף לא בדיבורים, גם כאשר הילד מגזים שוב ושוב בהתנהגותו השלילית. ויש האומרים: "ללא מכות הילד לא יתחנך". ולכן הם נוקטים בדרך זו כשיטה קבועה בחינוך
העלייה לארץ, זיכוי הרבים, היהודייה שהתנצרה, חינוך ילדים, ואפילו טיפים למשודכים. ראיון עם הרבנית אביגיל רביץ תליט"א, אלמנתו של הח"כ לשעבר הרב אברהם רביץ ז"ל, על השנים שאיתו - ועל השנים שבלעדיו
כדי להעביר מסר של רצינות, יש לעזוב לדקות ספורות את כל העניינים האחרים ולהתמקד בפעולה הנדרשת מהילדים
שלל התיאוריות החינוכיות הופך לעתים את החינוך לחיצוני וטכני: מה לעשות עם הילד? איך לדבר איתו? כמה פעמים ביום לחבק? מה להראות לו כדי "לייצר" ילד ממושמע, ירא שמים, לומד ומשתף פעולה?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה