משה רבנו

פרשת "ניצבים", היא הצוואה של משה רבנו. אין בה אפילו מצווה אחת, אבל יש בה עקרונות-על, ערכים יסודיים לתלמידים, למורים ולכולנו, כאילו משה רבנו מדבר אלינו כאן ועכשיו

אמנים מתחילים מתאמנים בחיקוי של יצירות גדולות, שפים גדולים מתחילים מהעתקת מתכונים מוצלחים של אחרים. רק לאחר לימוד ואימון רב ביצירותיהם של אחרים הם מצליחים לפתח בעצמם יסודות עצמאיים

ימים אלה, החל מראש חודש אלול ועד יום הכפורים, הם ימי ידידות וריצוי לישראל מאז היות משה רבנו בסיני בימים אלו, ומסוגלים מאד למחילה ולסליחה וכפרה

אינספור אידיאולוגיות ינסו לכרסם בעקרונות הבסיסיים האלה, אבל בשבת נקרא שוב על חשיבות השבת ועל המלחמה בעבודת אלילים

האם עם ישראל באמת רבים ככוכבי השמים? הכמות נמדדת לא רק במספר, אלא בעיקר - באיכות

התורה רואה את סיבת החטא רחוק הרבה יותר מהחטא עצמו. התורה תולה את החטא בדברים אשר נעשו זמן רב לפני החטא, ואשר לכאורה אין להם שייכות כלל עם החטא

זו כבר לא השואה ולא מלחמת העצמאות, אלא היכולת לקיים שגרת חיים טובה ומבורכת

הרמב"ם מבאר כי כל מידה שהנביא תיקן וזיכך הסירה מחיצה בינו לבין קונו, ו"משה רבנו, לא נשארה לו מחיצה שלא קרעה, שכבר נשלמו בו מעלות המידות כולן והמעלות השכליות כולן"

כמה מפתיע. אפילו אם אתה בן של קורח, אפילו אם המחלוקת כבר התחילה, אפשר להתחרט. גם בימינו: אדם שבחר מסלול לא נכון יכול להתחרט

מה ההבדל בין בושה לבין כלימה, למה זכה יהושע להיות ממשיך דרכו של משה רבנו, ומה אנחנו יכולים ללמוד מכל זה?