ע
שִׁוִּיתִי הַמְּשׁוֹרֵר
שיויתי הוא איש גלמוד שאין לו אף קרוב בעולם. מדי פעם, הוא מבקר את הרבנית לאה צ'ולק, שמכינה לו במיוחד, בכל פעם שהוא מגיע, עוגה בלי קמח, שמן וסוכר. כהכרת הטוב כותב לה שיויתי שיר בחרוזים. יום אחד הוא נעלם...
מַה הֻטְמַן בַּתַּרְמִיל
אני לומד בישיבה שרחוקה מהבית, ולמרות זאת, בכל שבוע אימא טורחת לשלוח לי מנות אוכל עסיסיות, שמשמחות את לבי ומקלות על הגעגועים הביתה. מסתבר שיש עוד כמה שותפים לשמחה הזאת...
יוֹם הֻלֶּדֶת שָׂמֵחַ
יש לי סוג דם נדיר. שנים רבות חיכיתי ליום שבו אהיה בת שמונה עשרה, ואוכל סופסוף לתרום ממנו ובכך להציל חיים. בדיוק ביום הולדתי, התרחשה התרמת דם ב"עזר מציון". לא תאמינו כמה חוויות אספתי משם...
מִכָּל יָמִים
עקיבא וחבריו החליטו לרחוץ בים ביום שישי. משפנו לחזור, גילה עקיבא שמשקפיו נעלמו, ולכן נשאר על החוף לחפשם. עקיבא בושש מלבוא, והשבת כבר נכנסה. החלו חיפושים נרחבים בלב ים. גם אבא שלנו נחלץ לעזרתם
כְּמוֹ חֲלוֹם
לילה אחד התעוררתי בבהלה, לאחר שמשהו שעיר עם זנב ארוך נשך אותי ברגל. אמא לקחה אותי במהירות למוקד "עזר מציון", בליווי אחיותיי שפחדו להישאר בבית. לאחר שקיבלתי טיפול רפואי פחדנו לחזור הביתה. מה נעשה?
רֵיחַ נִיחוֹחַ
בכל שבת יש לנו, בבית משפחת צ'ולק אורח מיוחד: קוראים לו רובי. במחשבה שניה, אם הוא אורח כבוד, אז למה הוא אוכל לנו כמעט את כל האוכל, ופעמים שאוכל ממש מתוך הסיר? מי הוא באמת אותו רובי?
פִּי כַּמָּה וְחַמָּה
כך התחיל המפעל העצום "עזר מציון". תחילה הייתה זו רק חלוקת אוכל למשפחות החולים. זאביק הקטן, המאושפז אשפוז ממושך בבית החולים ואימו שמלווה אותו כל העת יספרו לכם כיצד המשיך הסיפור...
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה