אני מחפש את עצמי. גם אתה?
מדוע, ועד כמה חשוב שיהיו לאדם משמעות ומטרה בחייו? מה קורה אם אין לו, לאדם, משמעות בחייו?
מדוע, ועד כמה חשוב שיהיו לאדם משמעות ומטרה בחייו? מה קורה אם אין לו, לאדם, משמעות בחייו?
שימו לב, ישנו תהליך מובנה, ומדהים, בתקופה שעברנו
פחד קהל. חרדה חברתית. נא להכיר. סבלם של % 12– 13 מהאוכלוסייה. לא מעט. למה זה קורה, וכיצד מתמודדים?
קרה לכם פעם שמישהו רצה 'להנחית' על כתפכם או לחייכם, טפיחה חברית, ואתם אינסטינקטיבית הגבתם ברתיעה קלה? כאשר נהיה מודעים לתהליכים אלו, זה יאפשר לנו יותר פתיחות להבין, שלא כל רגש שאנו חשים, מעיד על אמיתותו
ככל שנצליח לנטרל את הפחד והחשש מהחוויה הקשה, כך נחווה פחות רגש קשה. הטכניקה המוצעת כאן, היא בעצם לקבל את התחושה הקשה. לא לנסות להימנע ממנה
הכועס בטוח שהוא 'ניסה הכל', בזמן שהוא ניסה את אותו הדבר, רק יותר חזק. מכאן אין שום סיכוי להתפתחות חיובית, אלא להגיע לתחושת חוסר אונים משכנעת, שאני לא יכול. ומכאן האדם מנסה להחזיר את השליטה לידיו, לפעמים על ידי כעס
מה שנדרש מאתנו, זה קצת ענווה. עלינו להכיר בכך שלא תמיד אנו מכירים נכונה את התמונה. כאשר נצא מנקודת הנחה זו, נוכל לשנות סגנון
כך שאלה אותי אישה מלומדת בסוף הרצה שמסרתי. הסברתי לה שהמצוות מגבילות את החופש הפרוע. את החופש החומרי האנוכי הן מגבילות, ודווקא הגבלה זו יוצרת חופש – יכולת לבחור ולנהוג על פי המוסר
לרבים מאתנו חלום להגיע להישג מסוים: אישיותי, תעסוקתי, מעמד, וכדומה. רבים לא משיגים את היעד, למרות שהיכולת קיימת. אחת הסיבות הנפוצות – בדוגמא שלפנינו. חלק ראשון
זו שאלה שנתקלתי בה כמה פעמים בקליניקה. "אבל חגי, במה תעזור לה האמפתיה? הרי הבעיה נשארה בעינה, לא פתרנו אותה". בעיניו, יעילות נבחנת לפי התוצאה בפועל. וזה נכון. האמפתיה לא פתרה את הבעיה. אבל במה היא בכל זאת עזרה?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה