האם הגויים יהיו עבדים שלנו אחרי הגאולה?
אם עבדות זה לא דבר מוסרי, אז איך אומרים שאחרי אחרית הימים יהיו גויים לעבדים? האם באמת תהיה כפייה?
אם עבדות זה לא דבר מוסרי, אז איך אומרים שאחרי אחרית הימים יהיו גויים לעבדים? האם באמת תהיה כפייה?
"ראה נא, אני בשידוכין כבר למעלה מ-10 שנים ולא הולך לי כלל. ליבי שבור ורצוץ, אני ממש על סף נפילה לזרועות היאוש. אני מתחנן, תזכיר אותי בכל תפילה שלך, ובע"ה כאשר אזכה להתארס, בקרוב ממש, אתגמל אותך בכפליים משכרו של השדכן, דהיינו ב-2000 דולר..."
תגובתו המדהימה והאצילית של ראובן: 'אם הכסף מגיע לי מן הדין - אקבל אותו, אך אם מן הדין הוא אינו מגיע לי - אני מעדיף להישאר עם זכות מצוות ההשתתפות בהצלתכם, ולא לקבל על כך שום תמורה...'
'סוף סוף הגיעו הצלחות עם הכסף לידייך, ובזה אני רואה את עצמי כמי שביצעה את התשלום! ומה עוד שאת השלכת בידייך את הפשטידות עם הכסף לאשפה, והרי זו 'פעולת היזק' מצידך ביחס לכספי...'
החתן, שלא ציפה לתביעה שכזו בליל שמחתו, טען כנגדו: 'לא הזמנתי אלא 200 מנות, ועליהם שילמתי, את המנות הנוספות, הוספת מדעתך, ומה פתאום שאשלם עליהן?!'
'תסמוך עלי', הרגיעו המוכר, 'אני אבחר לך אבטיח א'-א', ויתירה מזו, אני מתחייב בפניך בתקיעת-כף, שבמקרה שלא תהיה מרוצה ממנו, אתן לך חינם אין כסף שלושה אבטיחים!'
הגיע חצות לילה, והרבי עדיין לא מתעורר מן הניתוח, והרופאים אמרו שיתכן מאוד ולא יתעורר עד אור הבוקר. החליטו החסידים להתפלל, והלכו איש לדרכו
"נכון שאנו נחשבים לשותפים גמורים במצוַת ההדלקה?", הלה השיב בחיוב, וראובן ממשיך: "אם כן אנו שותפים גם בנזקים שגרמה האש שלנו... ומשכך, שלם תשלם יחד עמי את נזקי השריפה!..."
האב ממשיך ואומר לבחורים, 'אמנם בודאי שלא היתה לכם כל כוונה לרמות אותי, ולא ידעתם מטעותי, אך גם לי לא היתה כוונה לתרום כל כך הרבה לישיבה שלכם; תחזירו לי בבקשה 800 שקלים. 200 תוכלו להשאיר אצלכם'
כשהגיע האב אל המכבסה ליטול את מעילו, אמר לו בעל המכבסה, 'נדמה לי שאתה צריך לשלם לנו עבור העבודה'. האב השיב: 'אשלם רק אם יאמר לי הרב שאכן כך הוא הדין...'
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה