הרב יצחק זילברשטיין

הבחור פנה אל בעל האולם, והתלונן בעדינות: "כיצד הינכם משליכים מזון כל כך יקר לפח, הלוא ישנם באמריקה כל כך הרבה 'הומלסים' (עניים חסרי בית) רעבים ללחם?!...".

החוקר מסיים את מכתבו ומבקש: אודה לכבוד הרב אם יורה לי במה כדאי לי לעסוק בזמני הפנוי?

בכל אותם ימים בהם נעדרה אמא, אכלתי את הארוחה בתיאבון רב. לא השארתי אפילו גרגיר אחד של אורז בצלחת. עד שגיליתי את האמת

מיד ברגע שיעקב סיים לפנצ'ר את הגלגל האחרון, לפתע, הופיע אדם שצרח עליו בזעם: "מדוע אתה מפנצ'ר לי את הגלגלים, מה עשיתי לך?! אני כבר מזמין לך משטרה!...".

ראובן טען לעומתו: "אולי איני צריך לשלם, שהרי ממילא לא עמדת לשהות כאן בשבת והדירה היתה נותרת ריקה... וגם אם חייב אני לשלם לך, הלוא די היה לי בשכירות בשווי 500 שקלים, ותוכל ליקח אותם משמעון...".

היהודי הופיע למחרת בבוקר בבית הכנסת. הודעתי לו מיד שטעיתי, ובכל זאת הוא נשאר להתפלל עמנו

בלילה, הכלב לא הצליח להירדם, והרבה לבכות וליילל מחמת פצעיו וכאביו. ניסיתי למצוא עצה, כיצד אוכל להרגיעו מסבלו. לבסוף החלטתי, שארגיע אותו על ידי... כדור הרגעה.

הדברים התגשמו אצלנו בסופרמרקט; האנשים הגיעו רעבים, ומילאו את עגלותיהם במצרכי מזון רבים...

הבחור ההוא, שעומדים לעקוב אחריו, היה אחד מחבריי לישיבה, ובהגיע האוטובוס לתחנה, זינקתי מיד החוצה, ורצתי לחדרו... הודעתי לו: "מי שעתיד אולי להיות ה'שווער' שלך, עומד להגיע לישיבה, על מנת לבלוש אחריך...".

"מדוע מיהרת כל כך להזעיק את מכבי האש, אילו היית נוהג באיפוק, היית מגלה תוך כמה רגעים שאין כאן כלל שריפה!"