הרב יצחק זילברשטיין

"מי נתן לך רשות לפרק את המזגן שלי?!", השתומם שמעון בהתרעמות

עברתי את כל מראות השואה, והגעתי לארץ בתור פליט לאחר המלחמה. הייתי בחור מבוגר ובודד, ולא ידעתי אנה אני פונה

כל בני המשפחה כולם עמדו לרכוש כרטיסי טיסה ולטוס יחדיו במטוס אחד, הסבא והסבתא, הבנים הנכדים והנינים

הדיירים מתבוננים בנעשה ממרפסות בתיהם, מתוך חרדה ולחץ, ומייחלים לרגע שבו יתבשרו על לכידת הנחש, והנה הבשורה הגיעה! הלוכד הודיע לדיירי השכונה שמשימתו עלתה בידו, ואף הראה להם את הנחש התפוס בתוך השק שבידיו

מאוחר יותר הגיעו עוד שני מלצרים, וגם הם התחננו לקבל את דמי השירות, "כי אין סיכוי שנקבלו מרב המלצרים השרלטן..."

האם אכן אוכל להשתמש בפסוק זה שהזדמן לי בעלייתי לתורה, או שאין לכך משמעות אלא זה סתם גורל ו'ניחוש'...?

"ראה נא - הסביר שמעון - המצוות שקיימת, היו כרוכות בעימותים ומחלוקות נוראיות; את הגבאי פלוני זרקת מבית הכנסת בבוז, ואת האחר ביזית ברבים, וכו' וכו'... ובקיצור, נהגת ממש כ'קורח', וככזה, אני מסופק אם מגיע לך השכר?..."

השוטר עומד ומודיע לי בתקיפות: "אני מיד רושם לך דו"ח על עבירה פלילית חמורה! אתה נקנס כאן ועכשיו באלף דינרים ירדנים!!"

נתקפתי בזעזוע וחרדה. במעונו של העשיר הכל כבר מוכן ומזומן לקראת האירוע המלכותי, הטבח טבוח והיין מזוג, מלצרים, מנורות ורמקולים... אבל השאלה מנקרת בליבי - כיצד נוכל לערוך אירוע 'לכבודה של תורה', בביתו של יהודי הנשוי לנכריה, ירחם ה'?!

הבחור התרגז מאוד, וחמתו בערה בו, והוא נסע חזרה ל- - -שכונת בית וגן, והוריד את הזקן בדיוק באותה צומת בה העלהו לרכבו, ונסע לדרכו. נורא ואיום!