פינחס הירש

איך אני מתנהג, איזה דו פרצופי אני, אני אדם מעצבן שכל היום מתעלם ממנה, אני לא באמת מקשיב לה אף פעם, אני "משחק" את תפקיד הבעל הטוב, אבל באמת מסתתר בתוכי שד בדמות אדם

אתה מחליט שהיום זה נגמר. אתה שם סוף לכל השטויות האלה ופותח דף חדש. אתה ניגש אליה ואומר את טעות חייך: "בואי נשכח מהכל. זה לא הייתי אני, מעכשיו דף חלק"

החיים שלנו לא נותנים מנוחה. אשתי מגדירה את זה כמו להיות בגד במכונת כביסה שמתגלגלת ומתגלגלת, ועד שאתה מנסה לראות משהו ולקחת נשימה, הסיבוב הבא כבר יצא לדרך. אבל מה אנחנו באמת צריכים?

אנחנו כבר לא נהפוך מדיינים בבית הדין לחברי סנאט בארה"ב או לפעלולני קרקס. החיים שלנו כבר קיבלו גוון וצורה, ואנחנו לא יכולים לקחת החלטות שלנו אחורה. אבל ערן עדיין רוצה לבחור

אנחנו משום מה רגילים למונח "אשתו כגופו". אז זהו, שלא! אשתו היא גופו ממש. אם פגעו באשתך, פגעו בך

כאשר אנו "מפקידים" בחשבון בנק האהבה שלנו, אנו לא רק יכולים "למשוך" טכנית בגלל שהפקדנו. זהו לא באמת בנק שיש לנו יתרה לניצול רק כי הפקדנו

נו, תשאלו אותי "ולמה זה מעצבן אותך?". מה אכפת לי אם הם בטוחים שהם מושלמים? איפה זה נוגע לי בנקודות רגישות בלב?

אתה מפחד – לאבד את מה שבנית. היא מפחדת – לאבד את מה שהיה ואת מי שהיא. לך המסרים מהעולם הקודם נראים מאיימים ושחורים, לה המסרים הללו נותנים יציבות וביטחון

אני לא בא לחוות דעה על דרך ההתמודדות של אבירם עם מראה חברתית אכזרית שהוא קיבל בגיל 30. זו היתה הדרך שלו. אני בא להתפעם איתכם יחד מה אפשר להוציא מזוגיות טובה ואוהבת

זה לא עובד. החרמות שלו לא משפיעות עליה, וטוב לה להיות עם עצמה לבד. "בשביל מה היא התחתנה איתי?", הוא עמד לבכות. "אני לא חסר לה בשום צורה"