בעל

תגובת ראובן היתה מפתיעה: 'לא לא, איני מעוניין כלל בכסף! אני רוצה בחזרה את חלקת האדמה שלי. תיקחו אפוא סכין, וכשם שפורסים פרוסת עוגה, כך תפרסו את חתיכת הבניין שנכנסה לשטחי!...

"מן הסתם חשוב לך לשמור על בריאות יציבה, ולייעל יותר את חריפות שכלך?", "בודאי", השיב. "אם כן, כדאי מאוד שתשלם קצת יותר ותרכוש את הבשר ההוא, יש בו מעין 'ויטמינים' מיוחדים המועילים לחשיבה מעולה ולחוסן גופני..."

פנה בעל הבית אל הזקנה והודיע לה נחרצות: "אני מאוד מצטער, עלייך לסלק מכאן את החתולים, ואם אינך מוכנה, תאלצי לעזוב את הבית!"

"החלטתי לשמור על שתיקה, כדי ללמדך לקח, וגם להשתכר מגנבותיך, אך 'ביום פוקדי, ופקדתי' - כעת תצטרך ליתן לי את מלוא תשלום גנבותיך, שלפי חשבון עולה על 500 שקלים"...

בערב כאשר הגיע לביתו, החלה המלחמה הקבועה בתוכו. 'הציור הזה לא מוצלח בכלל', הרהר; 'שילוב הצבעים איננו מציאותי', המשיך בחיבוטי הנפש שלו

'היום בצהריים האופנוע שלי התקלקל, ואין לי כלי-תחבורה אחר להשתמש בו בשבת במקרה שחלילה יזעיקו אותי להציל; אולי תוכל להעמיד לרשותי את הרכב שלך למשך השבת?...'

למחרת, לא זכר כנראה החזו"א את הגערה שקיבל מהיהודי ההוא, וצעד שוב באותו מסלול, והנה שוב יורד בעל-הבית מדירתו והפעם גוער במטייל ביתר שאת: "כבר הספקת לשכוח מה שאמרתי לך אתמול?! מדוע אתה מבזבז את זמנך לריק"?!...

זה לא יכול להיות מקרי. לפניכם פירוט הדילוגים המצומצמים סביב פטירת הרב ואזנר, כולל אזכור האברך שנהרג בלוויה

אירוע טרגי נטל את נשימותיו של האב המייסד, רשתות המזון כיבו את התקווה לעתיד, ועכשיו אם לא תירשם התערבות מהירה יסגור מותג המשקאות הקלים סופר דרינק את השערים ויעצור סופית את קו הייצור הססגוני שלו. וזה יהיה חבל מאוד, במיוחד עבור המשפחות מרובות הילדים. משפחת מיכל - למודת משברים, אופטימית חסרת תקנה - תנסה לדאוג שזה לא יקרה. אף אחד לא רוצה לראות מפעל חיים שמאבד את כל הגזים

אך עד מהרה נוכחו כי כוונה אחרת לרבם, וכאשר גמר את מעשה המילה והגיש לפיו של הנימול אצבע טבולה ביין כנהוג, התבטא שלא כדרכו ואמר: "נכנס יין יצא סוד"!