בעל

שאל בעל הרכב: מה עלי לעשות כעת? הרי לנהוג כך בודאי שאיני יכול, מחמת החול המכסה את השמשה. והפעלת המגבים (וישרים) הרי כרוכה במחיקת השם

המשמעות: אפשרות לשינויי אקלים קיצוניים, רעידות אדמה וצונאמי. מומחים מרגיעים: המרחק עדיין גדול מהכדור, ונמצא במעקב

אנו נוטים לראות באנשים האוספים צדקה עבור אחרים וגובים על כך אחוזים דבר לא הגון. מפרשתנו אנו למדים פרט מעניין בנידון. והסוף המפתיע לסיפורו המוכר מאוד של הגר"ח מוואלוז'ין

"גוט שאבעס", הוא אומר באידיש במבטא ערבי, מעביר יד בזקנו הלבן ובכיפתו המוסלמית הגדולה, מתניע את הסובארו המהבהבת, מתפלל להגיע ליעד בשלום ומציל עוד משפחה יהודית שומרת מצוות מגורל ישיבה בחושך או בקור. אחר כך חומק ממחמירים שלא לצורך ונעלם ברחובות השקטים. אחסין אבו עלי, גוי של שבת ברוממה הירושלמית, משרת בני דודים ביום השביעי שלהם כבר עשור. אז הלכנו לדבר איתו ביום חול

מדור חדש באתר הידברות - "ממתק לשבת", המציג נקודות מבט שונות על פרשת השבוע: תמונת השבוע, פתגם קצר, סיפור קצר, בדיחה יהודית, שו"ת בהלכה ועוד

לאחר מכן הגיע נחמן, בעל הילקוט, וכשפתח את ילקוטו חשכו עיניו... הנה הוא מגלה כי המחשב הנייד החדש שרכש בדמים רבים נופץ לרסיסים!...

הרצון לבכות היה חזק עבורה - פורקן על שנות צער וייסורים. אבל לימוד התורה היה חשוב יותר. סיפור לשבת על הגה"ק רבי שלמה אלישוב, בעל ה"לשם"

כעבור שבוע, חש הרב בדבר מוזר. הוא התבונן סביבו ולא מצא את תעודת הכשרות של המקום. מה התברר? מדובר היה במסעדה המוכרת בשר-פיגולים ו'פירות-ים'! רחמנא ליצלן

"הרי תדע שאנשים רבים באים מרחוק להתפלל בישיבה, ושוהים כאן למשך כל יום הכיפורים. ומה יעשו אם יצטרך מישהו לעשות צרכיו ואין לו נייר?

והנה, בעל הבית שם לב, כי הרב עוסק בתורה כל היום וכמעט כל הלילה, והיה לומד בסערת הנפש, תוך כדי הליכה הלוך ושוב (אם בחוקותי "תלכו"), כששרעפי העיון אחוזים בו...