הד
כלל בחינוך: לכל אדם יש כח מניע משלו
הדרך להצליח בחינוך, ובפרט עם תלמידים שאחרים נכשלו עמהם, היא לזהות בכל תלמיד מהו הכח העיקרי בנפשו, ולהניע אותו בכח זה
אין להעניש את ההורים על התנהגות בנם
קשר עם הורים הוא דבר רצוי, כאשר הוא נעשה באופן נכון, היינו כשהוא בנוי על שותפות הדדית, ומטרתו לאחד כוחות חינוכיים כלפי התלמיד. אך אם המחנך 'מעניש' את ההורים במקום את בנם, זה כבר לא הוגן
על האמונה הפנימית של המחנך במתיקות התורה
אם המחנך יתעקש וישדר זאת ללא הרף, בסופו של דבר גם התלמידים "יידבקו" בתענוגים אלו, וילמדו בהדרגה למצוא בהם טעם
האם לעשות סעודת סיום מסכת מפוארת בימי המלחמה כשדם ישראל נשפך?
כשאנו נמצאים על סף סיום המסכת, פרצה המלחמה, ונפל ויכוח גדול בין משתתפי השיעור: חלקם טוענים שעלינו לערוך את סעודת הסיום מסכת ברוב פאר והדר (כפי שתוכנן מראש). מאידך, רבים טוענים כי חלילה לנו לחגוג ולשמוח בעת כה קשה לעם היהודי, כשדם ישראל נשפך
הבטיח בתקיעת כף סנדקאות לחבירו, ונזכר שלפני שנים הבטיח כבר לאדם גדול שברכו
מעשה שהיה בראובן שנולדו לו שלש בנות, וחפץ היה מאד בבן זכר. ניגש לאחד מגדולי הדור, וביקש שיברכו. הצדיק ברכו, והפטיר: "יהיה לך בן זכר"
מיומנו של יוצר: ההזדמנות פוגשת את ההכנה
הוא ראה את הפסנתר קורא אליו. רגע קודם ישב וניגן שם עידן רייכל. בשעה 6:00 לפנות בוקר הוא נעל את המקום. טור נוסף על הדרך לגלות את דרכו של ה'. האמן והיוצר, שי דיבו כהן
לפתע קפצה האשה ושאלה: מדוע אינכם שואלים באיזה שם קוראים לי לתורה?...
המעשה אירע בבית הדין בתל-אביב, כאשר הגיעו בני זוג להתגרש. והנה, פנו הדיינים אל הבעל ושאלוהו 'איך קוראים לך לתורה?', וכשהבעל השיב את שמו בו עולה לתורה, לפתע הפתיעה האשה את הנוכחים, ושאלה את הדיינים, 'ולמה אין אתם שואלים גם אותי לשמי בו עולה אני לתורה?'... בית הדין הוכה בהלם
היהודי לא השיב לדייל והמשיך בתפילתו, והמטוס נחת 'נחיתת חירום'...
"תאמר לי בבקשה, למה משמשים החבלים והקופסאות הללו? אתה מודד לחץ דם?", פנה הדייל אל היהודי. אך הוא לא ענהו, מכיון שרק כעת התחיל את תפילת העמידה
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה