הרב יצחק זילברשטיין

בעל המסעדה פונה אל ראובן ותובע: "המסעדה היתה מלאה באנשים שהיו באמצע האוכל, וכולם ברחו מבלי לשלם, לשמע השאגות שלך"

האם יש להציל את הציפור או התרנגולת, על ידי הפחדת החתול והברחתו, או שמא אין לגרש את החתול, כי זהו טבעו של עולם שהחיה החזקה אוכלת את החלשה?

"לי ולאשתי נולדו ילדים לפני כמה שנים, ומאז, הפסיקה אשתי ללדת ונעשתה עקרה. אולי ימציא לנו כבודו תרופה כדי שנוכל להיפקד כבראשונה"

ברור שעל ידי ביצוע שיטה זו, זוכים בעלי הלולים לריווח גדול וניכר. אלא שהרעבת התרנגולות למשך זמן כה ממושך של עשרה ימים, כרוכה בצער רב שנגרם להן, והן נעשות חלשות מאוד. חלקן אף אינן שורדות ומתות

כוחות המשטרה שהגיעו למקום היו מזועזעים. התמונה שנתגלתה לעיניהם היתה חד משמעית - בוצע כאן טבח!

אחרי המפגש התעוררה בעיה רצינית - אף אחד אינו יודע את פרטיה של אותה רבקה, לא כתובת ולא מספר טלפון, וגם לא ניתן לעלות על זהותו של השדכן ששלח אותה למקום... הבחור המתין שבוע, חודש, שנה ושנתיים, ועדיין 'אבידתו' לא נמצאה

ראובן הבין ששני הנוכלים חשקו בטרמפ, והשתמשו בו כ'נהג מונית' שהסיעם בחינם ליעד הרחוק...

עומדות עכשיו לפני שתי אפשרויות: או שאשַלח לכלא על עוון חמור של סחר בסמים, או שאלשין על אבא ואגלה שהוא זה שמסר לי את החבילה

לאחר הגילוי, התעוררה שאלה מעניינת: האם יש לערוך לבני הזוג מחדש חופה וקידושין, כדת וכדין, או שמא אין צריך האיש לקדש שוב את האשה

במוסד שלנו מועסקים נכרים רבים, בעיקר ערבים. מטבע הדברים, כאשר קוראים בשמם של העובדים הזרים, כגון מוסא, יוסוף, אחמד, מוחמד וכו', ואורחי המוסד שומעים זאת, הדבר צורם מעט לאוזנם