סיפור

כשנה לאחר שנהרג ב"צוק איתן", ריכזה משפחתו של בניה שראל הי"ד את הסיפורים של התינוקות שנקראו על שם בנם. עשרות פנו למשפחה אחרי שפרסמה פוסט בפייסבוק

ניקולס וינטון הציל 669 ילדים מציפורני הנאצים, בהם גם הילד יצחק טוביה וייס, כיום מנהיג העדה החרדית

את מילות שירתה של נעמי באותה שעה איני כדאי לספר לכם כעת. היא שרה שם על ההסתרה החובקת את האדם, ועל מה שטמון בתוך ההסתרה, על כאב הלב, ועל האור האוהב, על דעתו הקצרה של האדם, ובד בבד על גאוותו, על פסיעות בודדות בחול, ועל מי שנושא את הכל. מועמד עשירי בתחרות הסיפור הקצר של הידברות לשנת תשע"ה

70 שנה אחרי שניצלו הוריו מהזוועות האיומות של מלחמת העולם השנייה, יצא הרה"ג ר' חיים פנחס בניש למסע מטלטל בכל התחנות שעברו הוריו. הוא אמר קדיש על קבר אביו החורג; סקר את טירתו של הפיהרר ונעצר בכניסה לבונקר שבו עבדה אמו ע"ה בתנאים תת-אנושיים; ביקר במפעלי הטקסטיל של לודז' שם לחם אביו למען השבת; פגש את מפקד ספינת המעפילים שבה עשה את דרכו ארצה ולרגע לא שכח את צוואתו של אבא: אל תבט לאחור!

"אֲנִי שָׁכַחְתִּי דָּבָר מְאֹד יָקָר בַּמָּקוֹם שֶׁעָצַרְנוּ מִקֹּדֶם, וַאֲנִי חַיָּב לַחֲזֹר וְלָקַחַת אוֹתוֹ.." כֻּלָּם הִתְפַּלְּאוּ: "מַהוּ הַדָּבָר הַכֹּל כָּךְ יָקָר שֶׁשָּׁכַחְתָּ?" וְהוּא אָמַר: "שָׁכַחְתִּי יוֹנָה מִזָּהָב!! זֶה יָקָר מְאֹד.." "וּוּאַי! יוֹנָה מִזָּהָב?? זֶה בֶּאֱמֶת דָּבָר יָקָר.. טוֹב, מָה נַעֲשֶׂה? אֵין לָנוּ בְּרֵירָה, נְחַכֶּה לְךָ.."

רַבִּי יַעֲקֹב הִמְשִׁיךְ לָשֶׁבֶת עַל הַחֲמוֹר, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתָם שָׁאַל בְּרֹגַע: "כֵּן, מָה אַתֶּם רוֹצִים?" הַשּׁוֹדְדִים עָנוּ לוֹ: "אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁלְּךָ, וּמִיָּד!!" "בְּבַקָּשָׁה אָמַר הָרַב.." אֲבָל הַשּׁוֹדְדִים אָמְרוּ: "לֹא רַק אֶת הַכֶּסֶף אֲנַחְנוּ רוֹצִים, אֶלָּא קוֹדֵם כָּל נִפְגַע בְּךָ וְאַחַר כָּךְ נִקַּח אֶת הַכֶּסֶף.."

"אולם תנאי אחד תצטרכי להתנות עמו", אמר הרב חיים בן עטר לאשתו טרם פטירתו. "עליו לקבל על עצמו, שלעולם לא ישוחח בדברי חולין בעוד התפילין עליו, אלא יעסוק אך ורק בתפילות ובתורה ובדברים שבקדושה". לכבוד יום פטירתו של אור החיים הקדוש, ט"ו תמוז

כֻּלָּם הִסְתַּכְּלוּ אֲחוֹרָה וּמָה הֵם רָאוּ? הֵם רָאוּ אֶת רַבִּי שְׁמוּאֵל אֶלְבַּז יוֹשֵׁב עַל הַמַּחְצֶלֶת שֶׁלּוֹ וְהַמַּחְצֶלֶת שָׁטָה עַל הַמַּיִם כְּאִלּוּ הִיא סִירָה.. "הֵי, מָה זֶה? אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא לֹא שׁוֹקֵעַ? זֶה מַמָּשׁ נֵס.."

זֶה לֹא קַל לַחֲפֹר עָמוֹק בָּאֲדָמָה, אֲבָל נְחוּנְיָא הָיָה דוֹאֵג לַחֲפֹר הַרְבֵּה בּוֹרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מַסְפִּיק מַיִם לְכֻלָּם. הָיָה לוֹ בּוֹר אֶחָד מְיֻחָד. מָה הַמְיֻחָד בּוֹ? הוּא הָיָה הַבּוֹר הֲכִי גָדוֹל וְעָמֹק וְאַף פַּעַם לֹא הָיָה חָסֵר בּוֹ מַיִם

כָּל הַשָּׁבוּעַ הֶחָסִיד עָבַד עִם הַפָּרָה, וּבְיוֹם שַׁבָּת הוּא נָח בַּבַּיִת וְגַם הַפָּרָה שֶׁלּוֹ נָחָה. הִיא הָלְכָה לָהּ בֶּחָצֵר, אָכְלָה וְשָׁתְתָה - וְלֹא עָבְדָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת, לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ"