איה קרמרמן

איה קרמרמן גילתה שמה שמחבר אותה למצווה – אלה בעיקר הרגש והתפילות. אז איך אופים חלות, ומה בלישה מעורר כל כך את הלב?

אז בת שלי, אוצר עצום שלי, מה אני מאחלת לך ביום שאת מקבלת לידייך הרכות את הסידור הראשון שלך?

תסריט לחוד ומציאות לחוד. כמה מאיתנו באמת כובשים פסגות? כמה משנים סדרי עולם? וכמה מתבוננים בראי של חייהם וחשים אושר?

כמו בחקירת שב"כ ניסיתי להוציא ממנו תשובה ברורה, ולהבין מה גרם לו להפסיק לשמור תורה ומצוות. לבעלי תשובה, אולי בעצם לכולם, יש את הפחד המשתק שהילדים חס ושלום יחזרו בשאלה

גרתי ברמת השרון וראיתי מקרוב את הניסיונות לגרש את שומרי המצוות שהעזו לגור שם. בעיניי הסיפור הוא לא הישיבה ברמת השרון אלא גדול בהרבה, הוא ראי של החברה הישראלית

לרגל חתונתה של האחיינית הראשונה שלי, כמה טיפים לזוגיות שיעזרו ביום סגריר (שלא יבוא)

"כשתדליקו נרות השבוע, תביטו על החיים שלכם, ותדליקו נר חנוכה בהודיה לא על מה שהיה אז, אלא על השפע מהאין-סוף ברוך הוא שהוא מרעיף עליכם בימים האלה בזמן הזה. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"

"יש אין ספור סיטואציות שממש לא חשבתי שאגיע אליהן. אם בתחילת התשובה היו מראים לי סרט עתידי על חיי, הייתי אומרת שהתסריטאי לוקה במחלה פסיכוטית". טורה של איה קרמרמן

"לא נעים להגיד בפומבי. אבל אני קטנת אמונה. בעצמי. אני לא באמת יודעת מתי זה התחיל, או מי בדיוק טרח להאכיל אותי טיפין טיפין בחוסר אמון פנימי, למי היה מה להרוויח מכך, אבל זה חלק ממני"

"לכבוד המסקנה הזו, תליתי תמונה של הרב הרמן על קיר המטבח שלי. כדי להזכיר לי שנתינה גוררת נתינה. שמצווה גוררת מצווה. וזה השכר של אלו, לא הציפיה לקבלת תמורה. גם כשזה קשה ונדמה כלא פייר. וכשאני מצליחה לתת ללא תנאי, מתוך שמחה, באמת בלי לצפות לתמורה, אני מחייכת לתמונה של הרב הרמן, ונראה לי שהוא חייך בחזרה". איה קרמרמן בטור מומלץ