למה אסור ליהודים להיכנס לכנסיות?
איך זה עלול לפגוע בנו אם ניכנס, האם מותר רק להצטלם ליד כנסיה, ולמה דווקא במסגדים מותר לבקר? יצאנו לבדוק מה הקשר בין כנסיה לעבודה זרה
איך זה עלול לפגוע בנו אם ניכנס, האם מותר רק להצטלם ליד כנסיה, ולמה דווקא במסגדים מותר לבקר? יצאנו לבדוק מה הקשר בין כנסיה לעבודה זרה
לעתים קשה לשכל האנושי להבין הבטחות אלוקיות ברורות, אבל העולם מתקדם - והנה הדברים מוארים ומתקיימים מזווית בלתי צפויה
כרות המואבייה בשעתה: כיוונה ההשגחה את מיכל בתיה לעזוב את האומה הגרמנית-נאצית, כדי לקשור את גורלה בעם הנצח ולהסתופף בצלו. קבלו את סיפורה המדהים שהיא מגוללת בלשונה
הייתם מאמינים שדווקא בזכות שומרי השבת העיתונות הכתובה ממשיכה לשרוד? וגם: האם התקשורת נוטה להתמקד ולחשוף את הציבור בהפרזה לעניינים חולפים, ולהזניח עיסוק ממושך בנושאים החשובים? הנתונים לפניכם
אמנות הוויתור היא יסוד בבניין הקשר בבית היהודי. ניתן ללמוד זאת גם מסיפור רחל ולאה
כולנו חיים בתוך פרדוקס מחשבתי מוזר: אנו מתעקשים לשתות משקה דל סוכר, אבל לא מוותרים על הקינוח. מתווכחים עם הבנק על גובה העמלות, אבל מבזבזים לא מעט. האם אנו לא שמים לב לסתירה שבהתנהגותנו?
ישעיהו ניסה לשנות את זוית פיו, אך בקושי הפיק מהשופר השחור תקיעות מקוטעות. כמעט שיצאה נשמתו עד שהצליח איכשהו להוציא את הציבור ידי חובה. נוצרה הרגשה כללית קשה. כולם חשו שכח עליון מעכב בעד התקיעות
המליך אות י' במעשה וקשר לו כתר וצירפן זה בזה וצר בהן בתולה בעולם ואלול בשנה וכוליא שמאל בנפש זכר ונקבה (ספר היצירה). לעיתים קרובות, תחושות הלב הללו "צובעות" את האופן בה נתפסת המציאות בתודעתנו. איננו רואים את המציאות כמו שהיא, אלא כפי שהיא אמורה להיות, כפי שהיינו רוצים שתהיה, או כפי שאנו חוששים שתהיה
חיי האדם המודרני רוויי לחצים ונוגדי טבע. הוא נולד אל שכונת קוביות בטון ונע בקופסאות מתכת. ניזון מהמצוי סביבו מבלי לבחון את איכותו הבריאותית ואומר את מה שנחשב. חייו מושתתים בדרך כלל על המוסכמות החברתיות הרווחות בסביבתו והוא מתקשה לבטא את נקודת האמת הפנימית שבו
כשאנו שוהים במחיצת אדם מכובד, קשה לנו להתנהל באופן טבעי. יש גבול כמה זמן אפשר לחיות כך; קשה לחיות לאורך זמן כשכל תנועה נרשמת ונבדקת. תובנות מפרשת שלח
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה