דין
ומתחננים שיחבק אותנו חזק: הטור של דניאל מזרחי
הימים האלה הם מתנה שנתן לנו מלך מלכי המלכים. כעת, בין המשפט לפסק דין, הוא מחכה שננצח את יצרינו, ע"י החלטות טובות וקיום מעשים טובים – ושלא שנמשיך סתם ככה, בלי תכלית, במירוץ החיים. אנחנו פוסעים אל מקום לא ידוע, אבל עינינו נשואות אל בורא עולם, ששומר עלינו וסולח על כל פשעינו
כתר מלכות
ביום ראש השנה עומדים כל ברואי עולם לפני ה' יתברך כבני מרון, והוא מונה ופוקד נפש כל חי, וחותך קצבה לכל בריה. ביום דין איום ונורא זה, היה מן הראוי שנמצא בסידור וידויים וסליחות לרוב, בתקווה שכך יוציאנו בורא עולם זכאים בדין, או לכל הפחות, יקל בדיננו. אך, איננו מוצאים בסידור אף וידוי או בקשת סליחה אחת. מדוע? מסתבר שאיננו מבינים מהו מהותו של יום הדין, יוחנן דוד סלומון, על יום ההמלכה של מלך העולם
על מה השיב הגר"ח קנייבסקי: "אין לך מצווה גדולה מזו"?
האם לדחות את הניתוח עד אחרי ימי הדין? האם למהר ולסגור שידוך לפני יום כיפור? ומה עדיף – עזרה לשני או התעלות רוחנית עצמית?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה