איה קרמרמן

"לכל גיל היופי שלו, האהבות שלו, השמחות שלו, הכוחות שלו, ההתחדשות שלו. בכל גיל אנחנו יכולים להחליט להתחיל או לנטוע את עצמנו מחדש. האמת שקצת שכחתי שזה אפשרי ושבעצם עשיתי את זה בגיל 27, שכשהתחלתי הכול מבראשית"

"אם ברגע הזה, שהוא בין שינה והתפכחות, בין דעת לחלום, את יודעת למי מגיע הקרדיט ולמי יש להודות ועל מה. אם רגע לפני הבלגן של התחלת היום את מצליחה לעצור ולהודות בכוונת לב מתוך שמחה, בעיניי זו חזרה בתשובה"

"אני מתבוננת בשמיים, מחפשת אותו יתברך, שייתן לי סימן שהוא עדיין פה איתי. ואני מחכה ממנו לליטוף - כן, היית בסדר השנה. ראיתי אותך, משתדלת. משתדלת ונופלת, ושוב משתדלת לקיים את שהבטחת לי בתקיעת השופר"

דווקא באותה שנה, בסיטואציה המוזרה בבית כנסת של "הקבלה" בלונדון, הבנתי מה אני רוצה בשבילי ובשביל בעלי

"בכל פעם שאחד מילדיי מתחיל בית ספר אני חוגגת איתו כאילו זו אני. והשנה זו בתי, הבכורה בבנות, שנכנסה בפעם הראשונה לכיתה א'"

"אני לא מבינה מי הוא זה ואי זה הוא שהגה את רעיון החופש הגדול. נתחיל מזה שאני בטוחה שהוא גבר. שוב מחילה, אבל אף אישה פרקטית לא תשתף פעולה עם רעיון אווילי שכזה". איה קרמרמן בטור פרידה מהחופש

"מה שיש לי לומר הוא אל תפסיקו להתפלל, להתחנן, לחפור. ופתאום הזיווג יתגלה, פתאום הוא יגיע. כהרף עין. ואל תשכחו אחרי זה לפרסם את הנס". איה קרמרמן מרגשת

"כשהחברה שלי סימסה שהבן מאוד רוצה שהיא תעמוד לצידו בעת קריאת התורה, אז הם שוקלים לעשות זאת בבית הכנסת הרפורמי. באותו רגע נפל לי הלב והתגלגל לפינת החדר"

הצום יצא, ואני התחלתי לבכות בלי שליטה, בכיתי כי אם יש משהו יותר נורא מזה שהמשיח לא הגיע בתשעה באב, זו ההשלמה שבאה כל כך בקלות עם זה שהעולם כאילו חזר למסלולו הטבעי

איה קרמרמן מקדישה את טורה לאמה: "תודה שלימדת אותי איך קמים בבוקר מול השבר הכי קשה. תודה שאני יודעת בזכותך כמה יקרת ערך המילה אמא"