סיפור קצר: כוס ישועות אשא מירונה
"לפני 29 שנים פשוט החלטתי: האדם נצרך לישועה - וביכולתי לעזור!", סיפר לייבל לבן השכנים. "בשנה הבאה כבר נטלתי את הכוס המשומשת עמי, ומני אז אני שותה בהם, בגביעי הישועות שקיבלתי במירון"
"לפני 29 שנים פשוט החלטתי: האדם נצרך לישועה - וביכולתי לעזור!", סיפר לייבל לבן השכנים. "בשנה הבאה כבר נטלתי את הכוס המשומשת עמי, ומני אז אני שותה בהם, בגביעי הישועות שקיבלתי במירון"
מנגנון מיוחד עורך בקרה בלתי פוסקת כדי לזהות כל שגיאה בייצור ולתקן אותה מיד. ולחשוב שעיר הקידמה הזו מתוכנתת באופן שתשכפל בעצמה את עצמה על כל שכלוליה… זה הרבה מעבר ליכולת תפיסת בן אנוש. וכמה תאים כאלה יש בגוף האדם?
מדוע לא מספיקה אוזן אחת אשר תהיה ממוקמת במרכז הראש, כפי שהפה נמצא במרכז הפנים? ובכלל, מדוע לא מספיק לנו סתם נקב שדרכו ייכנסו גלי הקול אל תעלת האוזן?
בתלמוד מבואר כי בחינוך ילדים "תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, להשגת תוצאה חינוכית ניאותה, יש להשתמש גם בקירוב וגם במה שאצל הילד מתפרש כדחייה. אך על הדחייה להיות בחולשה (שמאל דוחה), ועל הקירוב בעוצמה (ימין מקרבת)
"וכן ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו. ולא יטיל עליה אימה יתירה, ויהיה דבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רגזן"
גם כאשר אתה בטוח לחלוטין שרעייתך טועה בטענותיה כלפיך, הקשב לה, ושמע את טענותיה. אולי יתברר לך לפתע שהצדק עמה?
ברור ששני ראשי ממשלה במדינה אחת לא יוכלו לנהל כראוי את ממשלתם והיא תתפרק ותיפול במהירות. אולם שני שרים, כמו למשל שר החוץ ושר הפנים באותה ממשלה, לא רק שיוכלו לתפקד כראוי, הימצאות שניהם דווקא הכרחית לתפקודה התקין של הממשלה
בתקופת המקרא הייתה חברון אחת הערים הגדולות בארץ, ואף הייתה בירת ממלכתו של דוד בשנותיו הראשונות למלוכה
אחד התחומים ביהדות המעוררים עניין רב בקרב אומות העולם, הוא מערך פריטי הלבוש המיוחדים, הייחודיים לעם ישראל. החל מגלימת הפאר הלבנה, המעוטרת לעיתים בקווים שחורים, אותה עוטה היהודי בכל בקר ומכל אחת מארבע פינותיה משתלשלים שמונה חוטים (מלבד הטלית הקטנה הדומה לה שמתחת בגדיו), דרך כיסוי הראש לגבר ולכל אשה נשואה, ועד הנחת קוביות שחורות שבתוכן פרשיות מהתורה, על הראש ועל היד, תוך כדי כריכת הרצועות היוצאות מהן סביב ראשו וסביב ידו של היהודי מידי יום. החל מיום הגיעו לבגרות ועד יום מותו
שמו של החודש, כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, הובא מגלות בבל. מקורו במלה "אָיָרוּ" באכדית, שמשמעותה "אור"
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה