והערב נא

ביום מן הימים, מגיע אל מנהל הקרן, יהודי בר-אוריין שהינו אלמן (ב"מ), המטופל בתינוקות וילדים קטנים, וביקש לקבל תמיכה מהקרן של השוטים. "עבור מי אתה רוצה את הממון?", שאל המנהל. "עבור עצמי", השיב האיש

מתוך מקום המסתור בו עמדתי, הצלחתי להבחין כי המשאית מלאה ממש. ברור אפוא כי יש לה עוד כמה 'תחנות' לפרוק בהם את בשר הפיגולים...

בעל המעדנייה הבחין בהמולה שנוצרה סביב 'טקס' קביעת המזוזות בחנוית הסמוכות, ופנה אלי בתביעה: 'מדוע דילגת עלי! גם אני מעוניין במזוזה...!'

כך הם יושבים ומספרים ביציאת מצרים, אומרים את ההגדה מזיכרונם. והנה, כשהגיעו ל"מוציא מצה", הוציאו היהודים הללו את כזית החמץ מאמתחתם, והתחילו באמירת "לשם יחוד"

"לדעתי אין ברירה אחרת מאשר להטיל בין שנינו גורל, והזוכה יקבל לידיו את המצה, ובכך לפחות יזכה אחד מאיתנו לקיים את המצוה בשלימותה"

והנה, בליל הסדר, פרצו גנבים לביתו של ראובן, וגנבו את כל הממון המופקד אצלו. התברר כי הגניבה התבצעה בקלות, מאחר וראובן לא נעל את ביתו באותו הלילה

עד מהרה נודע לו איך וכיצד זכה במבצע. המוצרים שהיו באותה העת בבית, לא היו אלא המוצרים שלו...

פעמים ומגיעים לאוזנינו ביטויים כגון: 'משיח יגיע ואתה עדיין לא תסדר את העניין...', 'לא כדאי להמתין לו, הוא יגיע כשיבוא המשיח', 'למה אתה מחכה, לביאת המשיח?'

"עברתי תאונת דרכים קשה וניצלו חיי בנס". הרב המשיך לחקור: "מתי בדיוק אירעה התאונה?", תחילה ניסה האיש להתחמק, אך לבסוף הודה, "התאונה אירעה בשבת האחרונה"...

האיש הכניס את ידו לכיס מכנסיו, ושלף, לתדהמת כל הציבור, שטר של 100 שקל - בעיצומה של השבת - והושיט את הכסף לגבאי...