והערב נא

הדחקות והמחסור בביתו של ראובן היו נוראים. הגיעו הדברים לידי כך, שסעודת השבת בביתו כללה קופסת טונה וקופסת סרדינים קטנה לכל בני הבית. זה היה ה'בשר ודגים וכל מטעמים' שלהם

האם בכלל מותר לי לנסוע בצמיגים שהחליף לי בעל הפנצ'רייה, הרי מן הסתם הם נגנבו מהקרבן שקדם לי?...

"יקירי, תוכל לעשות עמי חסד... אני עומד לפני נסיעה לחו"ל למשך שבוע, אודה לך אם תוכל להיכנס לביתי מידי יום, על מנת להאכיל את הדגים בכדי שלא ימותו, ולהשקות את העציצים בכדי שלא יכמשו..."

"אני מוכן להתקרב קצת. רק דבר אחד מבין שניים אקבל על עצמי - או שמירת שבת או טהרת המשפחה! תאמר לי בבקשה את מה להעדיף, כי להתחיל לקיים את שניהם איני מסוגל..."

"למה לך למהר כל כך, אולי תערכו עוד מספר פגישות?..." אך הבחורה בשלה: "כבר מיצינו מספיק את הפגישות, והגענו להחלטה ברורה. חבל לבזבז זמן מיותר בעוד פגישות"

עשה לך קהלות גדולות, ודרוש לפניהם ברבים בהלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת, ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה...

"אני נורא מצטער יקירי, נפלה כאן טעות מצערת. זה עתה ספרתי לאשתי על המחבת שהשאלתי לך, ואמרה כי זו מחבת חלבית..."

הילדים, שהגיעו כבר לגיל מצוות, הכריזו בגאווה "הבאנו בכורים עבור הכהנים שבבית המדרש", והניחו את הטנא ליד ארון הקודש

היום ידוע ומפורסם עניין צפונות התורה, והנה, אני זכיתי לשמש את רבי מיכאל דוד וייסמנדל זצ"ל, שהיה 'אבי הקודים'. לא היה לו מחשב, הכל היה במוחו, מוח של עילוי גדול

מוטב לשרוף הזבובים כדי שלא יפלו במאכל ובמשתה ויבלעם ויחטא, לכך נאמר: אל תהי צדיק הרבה