סבל

ילד יהודי בבוסטון חווה יותר משנתיים של רדיפות ואלימות, וההורים החליטו לשים לזה סוף. האשמים: הנהלת בית הספר, ועריית בוסטון. הוגשה תביעה

העניים בני ימינו אינם יוצאים לשדות מדי שנה כדי לזכות בלקט, שכחה ופאה כפי שנהגו העניים בתקופות קודמות, ולפיכך מקור פרנסתם הצטמק עם השנים. אז כיצד ניתן לדעת למי ניתן לתרום ולמי לא?

אדם היודע כי העולם נברא כדי להיטיב לאדם, ואין מקרה בעולם. אלא הכל מושגח על ידי הבורא הצופה את העתיד ויודע בדיוק מה טוב באמת לכל אחד, מבין היטב כי בן-אנוש המוגבל מטבע בריאתו בחכמתו ובטווח ראייתו, אינו יכול להכיר את התמונה השלימה ולדעת מה טוב לו באמת

שולחן הסדר עמוס בסמלים של סבל: המרור, מי המלח שמסמלים דמעות, החרוסת שמזכירה את הטיט, ואפילו המצה נקראת "לחם עוני". לשם מה יש צורך בכל סימני הסבל הללו? מדוע לא לחגוג את חג החירות עם סמלי חירות וגאולה?

שלום, קוראים לי אביגדור, אתם לא מכירים אותי, אבל אני הכרתי את אבא שלכם לפני 25 שנה, ויותר. הייתי אח בבית החולים לחולי נפש בליפתא. בוקר אחד, ניצב אביכם בפתח בית החולים ושאל: תסלחו לי אני שומע מכאן זעקות נוראות, מחרישות אוזניים... מי צועק?!

"אם קיים אלוקים טוב ואוהב, אז מדוע קיים סבל בעולם?" יש שמשתמשים בשאלה זו רק בתור תירוץ לכפירתם, אך אין באמת קשר לוגי בין המסקנה שיש אלוקים לבין הבנת מעשיו; גם מי שחוקר חיידק מזיק או יתוש, ייאלץ להודות על הגאונות האדירה הטבועה ביצירתם למרות שהם מזיקים לנו

מה גורם לעלים הירוקים להיות כל כך חיוניים? הדבר שעושה ירקות אלו לחשובים לבריאותנו הוא החומר הירוק הנקרא כלורופיל

בשבת הקרובה נקרא את פרשת "שלח", שם מסופר על חטא המרגלים. כמובן שצריך להעמיק בנושא כדי להבינו לאשורו, אבל "בגדול" המרגלים נתבעו על כך שהוציאו דיבה רעה על ארץ ישראל. ועונשם היה שאכן לא זכו להיכנס לארץ שאבותינו כה יחלו לה...

ידוע שאלוקים בחר אותנו מכל העמים. אם כך, למה אנחנו סובלים לכל אורך הדורות? האם התואר הזה מביא איתו פריווילגיות או דווקא קשיים ורדיפות?

כולנו מכירים אנשים צדיקים, ישרים, טובי לב, שחווים סבל רב בחייהם. לעומתם אנו מכירים לא מעט אנשים שליליים שזוכים להצלחה. נשאלת שאלה פשוטה: למה?