הרבנית אסתר טולדנו

בעת התפילה נרגיש מול הקב"ה כבת המתרפקת על אמה, נביע בפניו את כל המעיק עלינו, נפרט את כל צרותינו, את קשיינו ופחדינו – הכל! כי השם שומע כל מילה

אנו רוצים שתפילתנו תהיה בדרגה הגבוהה ביותר ותפעל גדולות ונצורות. לכן נשקיע ככל יכולתנו בכוונה, אך אם לא עמדנו בכך לא ניפול ברוחנו, הקדוש ברוך הוא שומע כל תפילה

כאשר נצא לקניות, לדוגמא, נתפלל כי נמצא את אשר אנו חפצים, ואין בכך חוסר כבוד להשם אלא ההפך: זהו חוסר אמונה לחשוב כי אנו מסתדרים בעצמנו

הרי כל מטרת הצרה היא לעורר אותנו לתפילה. לכן ברגע שנעורר בנו את אותם רגשות שמרגישים בזמן של צרה ובכך בעצם נתעורר לה' – נוכל לחסוך לפעמים צרות

לפעמים לא מאמינים מספיק שהכל רק מה' ורק הוא יכול להביא לנו הכל, ועושים השתדלות מוגזמת תוך שכחה לפנות לה' שהוא זה שבידיו הכל

לפעמים הצרה באה כדי לעורר אותנו לשימוש בתפילה בתור גורם מקשר עם ה'

איזו זכות נוראה היא, לדבר עם מלך מלכי המלכים, מלך רם ונישא, השולט על מלאכים ושרפים ועל עולם ומלואו! חרף גדלותו, מקשיב הוא לכל תפילה ותפילה של יהודי באשר הוא.

אומרים חז"ל על הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", שכשמשה בנה את המשכן הוא ביקש: יהי רצון שתשרה השכינה. למה צריך לבקש, והרי ה' הבטיח שישכון בתוכם? אלא שבלי תפילה אין כלום

בטחון בה' מועיל לפרנסה יותר מהשתדלות יתרה. מי שיש לו ביטחון אמתי, תהיה לו פרנסה ברווח, בלי עמל

אם לאדם לא נגזר להרוויח – הכסף יכול להיות לידו והוא לא יראה. לא יתר ההשתדלות מגדילה את הפרנסה, אלא מה שנגזר עליו משמים זה מה שהוא יקבל