והערב נא

תורמים אלו מביאים או שולחים את בגדיהם למקום זה לאחר שאין להם יותר חפץ וצורך בהם, כדי שאחרים הזקוקים ייהנו מהם. בגמ"ח מסדרים את פריטי הלבוש במדפים וארונות בכדי להקל על המחפשים למצוא את הפריט בו חפצים

האם רשאי הוא להשתמש בשטר, או שמא עליו לגונזו, מחשש שיימחק חלילה שם ה' במשמושי היד?

לא היו לילד זמני אוכל ושינה, משחק ומנוחה, ולא נתן להוריו הפוגה לא ביום ולא בלילה, לא בחול ולא בשבת. החיים במחיצתו הפכו לסיוט מתמשך

שאל החולה: האם עלי ליטול עמי את התפילין ולקיים את מצוות התורה, אף על פי שלבסוף יישרפו, או שמא אסור לי להביא לשריפתם

"הלא השנה היא שנת שמיטה, ושמא אין לקיים בה את מצות שילוח הקן?..." חייך התלמיד-חכם ואמר: "סבתי היקרה, בשנה השביעית נאסרנו בעבודת האדמה והאילן, אך מה עניין שמיטה לשילוח הקן?!..."

"הקישוט נאה לאיש או לאשה?", שאלה. השיב הבעל: "פשוט שיפה לאשה". -"אם כן, מדוע לקחת אתה את הבגד המפואר להתקשט בו, ואילו לי הבאת את הפשוט!"

האם יש איסור משום "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה" בלבישת בגד המיוחד לאנשים וגם לנשים, כגון מעיל שלובשים אותו גברים ונשים?

האם מותר לו ליטול מטריה זו שניכר שהיא של נשים, או שמא כרוך הדבר באיסור "לא ילבש"?

לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה (דברים כ"ב, ה')! מהו הדין במקרה זה?

ה"תורם" נלקח לחדר ניתוח בעודו בחיים, לצורך עקירת האיברים מגופו, והעברתם אל החולה שנזקק לתרומה. במילים אחרות: הרופאים הסיניים הורגים את הנידון למוות, על ידי לקיחת איברים חיוניים מגופו