טור אישי

נקודת השיא בקריירה של יובל דיין הוא ניצחון ערכיה היהודיים מול נשיא המעצמה החזקה בעולם

הטענה המסורתית נגד הנציגים החרדיים שלא החזיקה מים בכנסת הנוכחית, השמאל שהוכיח כי תמו הימים בהם יכול היה לשלוט על מדינת ישראל, החברה הערבית שהציגה את חוסר נאמנותה למדינת ישראל, והבגידה הכפולה של בנט

הסרטן הגיע בנקודת השפל בחיי. לא היה לי טוב עם עצמי, מאסתי בעבודה שלי, היה קשה בזוגיות והאתגרים ההוריים גרמו לי לחשוב פעם אחרי פעם שאני אמא גרועה. טור חדש של לימור דגן

היית נאחז בו, בספר התורה, עוצם את עיניך ומחבק את התורה כפי שאיש לא חיבקה מעודה. והיה החיבוק ההוא כמו ממגנט את עיני כולנו אל האיש שבחר בה כנגד כל הבלי העולם ופיתוייו

כשאין מראה, ויש רק מילים, המוח נותן לנו אפשרויות דמיון רחבות יותר. ומהן השמחות הקטנות של היומיום?

לפני כמעט 20 שנה הייתי בטוח שהחתונה שלי היא סיפור הצלחה ייחודי. אבל למרות המנה הקווקזית והאורח הסלב, פספסתי משהו קריטי

הוא לא היה חייב לומר כלום. באמת, הוא יכול היה לשקר. אם שליין היה שותק, אף אחד לא היה יודע. בכל זאת, הוא בחר להודיע לכולם, במחיר אישי גדול

המקרה שטלטל אותי בשירות הצבאי היה רק זרז לתובנה הבלתי נמנעת: תמיד יש מי שמסתכל עליך מלמעלה

אם נפגעתם מאמירות בוטות של אנשי חינוך, כדאי שתשמעו מה עשיתי אחרי המשפט הזה, שהוטח בי אי שם בשלהי כיתה ה'

בשנים האחרונות מצאו לזה כל מני שמות מכובסים – נובי גוד, חגיגות השנה החדשה ועוד. אבל האמת צריכה להיאמר: זה בדיוק מה שהמיסיונרים שואפים אליו