פינחס הירש

לעיתים שוביניזם הוא מסכה של פמיניזם, ולעיתים להיפך. מה שבטוח הוא ששום "הורמונים" ושום טיוח, לא יצליחו באמת להפחית מהערך הסגולי שלנו כבני אדם, יחידים מסוגם

כל כך חבל, שבשביל לדבר באמת אנחנו צריכים לנצח שדים. הרי זה פשוט כל כך, לפתוח את הפה ולומר כמה מילים. לבטא אהבה פשוטה. לומר צורך. להיות ולא לברוח

מנגנון זה של הלקאה עצמית, עד כמה שזה נשמע אבסורדי, נועד להגן עלינו מפני מחשבה כי אולי אחרים לא באמת אוהבים אותנו

שירה סיימה לקרוא את צוואתו של בעלה המנוח, והרגישה שהיא הופכת לשלולית מרוב בכי. הדרך היחידה שלה לנקז את הרגשות לאיזשהו מקום מעשי, היתה לכתוב בחזרה

אנחנו מעדיפים להיות ילדים מאושרים שרואים עולם של מבוגרים חזקים וכל יכולים, ובטוחים כי הנה, השלמות מחכה לנו מעבר לפינה עם עצה או תובנה של מישהו חכם שנלך אליו ויפתור את כל בעיותינו

אנחנו שואפים להיות אהובים ללא תנאי, אך בד בבד מוצאים את עצמנו במרוץ מטורף למלא את היעדים שהצבנו לעצמנו כ"תנאים" לאהבה עצמית

ההתמודדות של המטפל עם עצמו והחרדות שלו, יצרו אצלי התמודדות עם רגשי נחיתות כלפי עצמי והגאווה החרוצה הזו של בחור צעיר שרוצה לכבוש עולם

אבל אפשר, על ידי הבנה וחשיבה, להוביל למקום של פתיחות רגשית והכלה, מה שיוביל בוודאות למקום מחובר יותר אל הדמות שאיתה פעם היתה לנו אהבה

כשבאה ההצעה, כשנחשף הרצון שלו לזכות בנו, נחשפה לה האנושיות והשרטוט של האדם שהיה מולנו קם והופך לאנוש שנוגע לנו בלב. הוא מושיט לנו יד לנשמה ומבקש חיבור

במלחמה שלו הוא מוכיח עד כמה הוא זה הסובל, והוא זה שנפל "קרבן" להתנהגות הרסנית של אשתו. הוא יצליח לסחוב אליו גם אנשים שיהיו בצד שלו ויצדיקו את תחושותיו