לא "דוס מטומטם"
הערה מעליבה מאישה בחניון גרמה ליועץ התקשורת החרדי ירח טוקר לחזור עם תובנות. "אנו חייבים, כולנו, לסנן את השיח הציבורי ולהבדיל בין האדם לבין השתייכותו האמונית"
הערה מעליבה מאישה בחניון גרמה ליועץ התקשורת החרדי ירח טוקר לחזור עם תובנות. "אנו חייבים, כולנו, לסנן את השיח הציבורי ולהבדיל בין האדם לבין השתייכותו האמונית"
כשאנט חסאכייה, ערבייה ישראלית מהגליל, קיבלה טלפון ממשרד יח"צ ותקשורת ובקשה להשתתף בפרובוקציות נגד הציבור החרדי – היא היתה בהלם. "אני לא בן אדם דתי, אבל אני מכבדת כל אדם באשר הוא", היא אומרת
הייתם מאמינים שדווקא בזכות שומרי השבת העיתונות הכתובה ממשיכה לשרוד? וגם: האם התקשורת נוטה להתמקד ולחשוף את הציבור בהפרזה לעניינים חולפים, ולהזניח עיסוק ממושך בנושאים החשובים? הנתונים לפניכם
ישעיהו ניסה לשנות את זוית פיו, אך בקושי הפיק מהשופר השחור תקיעות מקוטעות. כמעט שיצאה נשמתו עד שהצליח איכשהו להוציא את הציבור ידי חובה. נוצרה הרגשה כללית קשה. כולם חשו שכח עליון מעכב בעד התקיעות
עלינו להוציא את הביטוי מהארון, להסיר ממנו את הנפתלין, לנער מעליו את האבק, ולהשיב אותו למקומו המכובד והגבוה בלקסיקון שלנו. לא משנה מאיזה זרם או ציבור אנחנו, כולנו רוצים לעשות תשובה
בתכנית הרדיו שלו ברשת ב', ביטא יהורם גאון תמיכה בציבור החרדי, לאור המתקפות הפוליטיות. "חזרנו הנה ארצה כי אבותינו התפללו שלוש פעמים ביום ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ולא הרימו עיניהם מדף הגמרא"
אהרן לא ביקש לקבל עליו תפקיד ציבורי, אדרבה, הוא חשש מגודל האחריות. אלא שדווקא החשש הזה הוא סימן ההיכר של הראוי לתפקיד
מה היה מתרחש אילו החליטו צדיקי הדור בקטנותם, לעבוד את ה"כמו כולם", ולא להקשיב לכוחות הנפש שדרשו מהם יותר? בחג הפסח מורה לנו התורה, לא להיות "כבולים" להרגלי הציבור בשעה שאנו יכולים לפרוש כנפיים
בכל ההיסטוריה, שמאז בריאת העולם, לא היה דור חשוף כדורנו. החברה בימינו חסרת כל גבולות, וכל מה שנועד להיות פרטי ונסתר מן העין, הופך להיות חשוף וציבורי. מה עלינו לעשות על מנת להשיב את הבושה ללחיים?
הדרך לעבור את יום הדין בבטחה הוא להצטרף לציבור, כשאדם מקבל על עצמו להיות תועלתי יותר לציבור, יותר לעזור, יותר להיות טוב לסביבה, הוא הרבה יותר מוגן... | תובנות לפרשת ניצבים ולראש השנה
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה