טסט ראשון לצדק: דבר תורה לפרשת שופטים
איך נדע מי צודק? כיצד נאמת מי הוא האשם? לא כל אחד ניחן ב"חכמת שלמה", בה המשפט יוצא ברור כשמש. מספר שאלות שיש לשאול, לפני שנפנה אצבע מאשימה
איך נדע מי צודק? כיצד נאמת מי הוא האשם? לא כל אחד ניחן ב"חכמת שלמה", בה המשפט יוצא ברור כשמש. מספר שאלות שיש לשאול, לפני שנפנה אצבע מאשימה
מלמד אותנו רש"י, שהסיבה שהיה על העם ללמוד את התורה ממשה ולא מאדם אחר, היא שמשה הצטער ומסר את נפשו על התורה. לימוד בצער, לימוד מתוך קשיים וניסיונות, הוא לימוד מסוג אחר לגמרי. ואם רק נזכור שהבורא מרגיש את צרתנו אף יותר מאיתנו עצמנו – לעולם לא נרגיש לבד, גם בזמנים הקשים
"ואהבת את ה' אלוקיך": אבל איך אפשר לצוות על הלב לאהוב?! לרגל ט"ו באב, יום האהבה, מוגשת לכם זווית מחשבה קצת אחרת, שתעלה את הלב על גדותיו באהבה. לה' יתברך...
תכונת השכחה שהטביע בנו בורא עולם, היא חיונית מאוד. כך קל לנו יותר לפתוח "דף חדש", ולהתגבר על משקעי העבר. יחד עם זאת, בורא עולם מצווה אותנו ללכת לפעמים נגד טבע השכחה. לא מדובר בשכחת השכל, אלא בשכחת הלב. כאותן טיפות אשר בכוח התמדתן מחוררות את האבן, כך מצווה ועוד מצווה, לימוד ועוד לימוד, מטפטפים לתוך תודעתנו את האמת
סיבה ומסובב הן שתי מילות קוד שכיהודים מאמינים כולנו מכירים אותן, ואף רגילים להשתמש בהן. אם זכינו שעינינו תיפקחנה לראות את הסיבה, הרי שהתפעלותנו מן המסובב גוברת, בבחינת "השגחה פרטית". אבל מה קורה כשאיננו מצליחים להבחין בכך?
בפרשה זו מובאים דברי הפרידה של משה רבינו מהעם, לפני כניסת העם לארץ ישראל. בימי בין המצרים מהדהדים דבריו של משה: מצוות התורה לא רק שאינן מגבילות, אלא רק דרכן יכול אדם לצאת מהמצר אל המרחב. לא כל מה שנראה מרחב הוא אכן מרחב. בן חורין אמתי הוא אדם המסוגל להגביל ולתחום את עצמו. "בצר לך... ושבת עד ה' אלוקיך, ושמעת בקולו"
כאשר אדם כועס, הוא מרגיש שכוח זר 'משתלט' עליו, הוא מרגיש שה"אני" האמתי שלו נעלם, ובמקומו שולט מישהו אחר. בדרך כלל, בזמן שהכעס שולט, לא מרגישים את הזרות הזו, רק אחר כך, כשקצת מתחילים להירגע, וה"אני" חוזר, פתאום מבינים מה קרה. החכמה היא לא לתת ל"אני" לברוח. דבר תורה לפרשת מטות-מסעי
ההבנה הזו כל כך קשה לאישה. להבין שפתאום אמא כל כך זקוקה לך, ואין לך יותר בית לחזור אליו, כי צר המקום. אז מה עושים כשלאמא צר המקום?
איך מציירים בימים האלה? איך הצירים רוקמים לנו ציור שבורא בסופו יצירה? והנוסחה היא משולשת, כך מלמדת פרשת פנחס: בוכים, חותכים ושמחים
כיצד יכולים אנחנו, דור שנולד אל תוך הגלות הארוכה, להתאבל על חורבן בית המקדש שלא הכרנו? פרשת השבוע מגלה לנו, עד כמה חזק הקשר בין הקדוש ברוך הוא ובינינו. גם אם אנו מרגישים אבודים – בגלות כללית או בגלות אישית – שכינתו מלווה אותנו, עד הגאולה
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה