ידידיה מאיר

ידידיה מאיר לא ממש מצליח להחליט מה דעתו על הלמידה מרחוק – אבל הוא כן מבחין בסכנה אחת מהותית לדור הצעיר. גם על הילדים צריך לשמור

השיבה החפוזה לארץ, סדר פסח של מבוגרים ושל צעירים, כמה אנחנו צריכים הומור, וכמה אנחנו צריכים גאולה

בכל מקום בעולם שוררת עכשיו אי ודאות, אבל כשמדובר באמריקה – חוסר ודאות הוא איום חמור. פגיעה בסלע קיומנו

המדור הוותיק חוזר בגדול בימי הקורונה. והפעם: ינון מגל בבקשה מיוחדת, שי גולדן בניתוח מעמיק, ושולי רנד מזדעזע

התפשטות נגיף הקורונה בארה"ב הביאה לסגירתם של בתי הכנסת ברחבי המדינה. העיתונאי ידידיה מאיר מסביר את המשמעות הקשה: "בית כנסת פה זה הכל"

למדנו מהקורונה שאפשר לקיים מצוות במינימום שבמינימום. רבל ריבונו של עולם, אנחנו רוצים להדר! וגם: הנתק בין התקשורת לעם

זה לא שאין תוכניות, ואפילו תוכניות מגירה. אז מה? מישהו יכול להסתכל שלושה שבועות קדימה ולומר במאה אחוז: אני בליל הסדר השנה אהיה במקום הזה ובהרכב הזה?

אז נכון, עצרת תפילה כבר אי אפשר לארגן. ואולי גם זה חלק מהגזרה, שכבר אי אפשר אפילו לכנוס את כל היהודים. אבל לשאת מעומק הלב תחינה פרטית (עדיין) מותר

כבר בתחילת המסכת נותנים בראש, עם דיני הוצאה מרשות לרשות, שיגרמו לכם לגעגועים עזים לחלומות הנפלאים של מסכת ברכות. ובכל זאת, חשוב כל הזמן לזכור: מה המאפיין העיקרי של לימוד הדף היומי? העובדה שהוא יומי. היום היה קשה? מחר יהיה קל

ידידיה מאיר פונה ל-3 קבוצות של מצביעים שחשוב לדבר אליהן: יוצאי ברית המועצות, תומכי "עוצמה יהודית", ואלה שמתכננים להכניס פתק לבן