איה קרמרמן על תשעת הימים: אם כואב לכם הגב, לא תתפללו על זה?
בצער אפשר להגיד שהתרגלנו לחיות עם הכאב הזה, השלמנו איתו. אבל זה לא אמור להיות כך. בקרוב ממש הכאב יוסר, המסך ייפתח והשכינה תחזור, ואז לא נבין איך יכולנו לחיות בהסתרה
בצער אפשר להגיד שהתרגלנו לחיות עם הכאב הזה, השלמנו איתו. אבל זה לא אמור להיות כך. בקרוב ממש הכאב יוסר, המסך ייפתח והשכינה תחזור, ואז לא נבין איך יכולנו לחיות בהסתרה
השאלה הזו ניקרה בראשי: איך זה הגיוני שאני אוהבת את כל העולם, מתחברת לכולם, ורק את הדוסים אני שונאת כל כך?
האם אפשר לחיות כמו הצרצר, בלי דאגה לעתיד, או שאולי חייבים לחשוב מה יהיה מחר?
"הערבים שבארץ, הפלסטינים, יכלו שוב ושוב לקבל מדינה משלהם. הם יכלו לייסד מדינה ב-50% מהשטח, ב-80% מהשטח, אך בכל פעם שנאמר להם שהם יכולים להיות אדונים לגורלם בחלק מהאדמה - אך בחלקו השני של האדמה היהודים יהיו אדונים לגורלם, לא עוד נחותים וכפופים לכם, החלטתם שוב ושוב, עד להווה, הייתה להילחם על כל האדמה"
דווקא במצווה זו, התורה מדגישה את עניין החקיקה משום שזהו המסר העיקרי של מצווה זו – חיי האדם אינם ניתנים לפירוק. החיים הם מציאות שלימה ונצחית הממשיכה גם אחרי המוות הפיזי
יש כל כך הרבה לחצים ודאגות בחיים – איך אפשר לחיות בלי לכרוע?
בשמים, אפילו האש והמים יכולים לחיות יחד. אין ניגודים ואין מחלוקות. המחלוקת היא רק בארץ
אישה מאנגליה סבלה מבעיות זיכרון קלות, אך היא לא דמיינה מה גרם להן. כשהיא הגיעה לבדיקה בבית החולים – הרופאים נתנו לה חודש וחצי לחיות
איזו סיבה "טבעית" יכולה להיות לחמאס לרצות להילחם בישראל? הם שונאים אותנו יותר ממה שהם אוהבים את ילדיהם. הייתכן?
רציתי לרגע גם להיות כזאת פשוטה, בלי סיפורים על הגב, בלי נמלים שעוקצות, ומחשבות בלילה. רציתי לרגע לחיות בשלווה, לנשום עמוק את הידיעה הברורה שהכל יהיה בסדר. המכתב שלעולם לא יישלח
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה