עם
דרכי הסברה בחינוך
אם מחנך ניגש לנושא בצורה של 'מלחמה', של 'שכנוע', עם מתח פנימי, הוא עלול להכנס ללחץ או לכעס כלפי התלמיד, ואז התלמיד מתבצר בתוך עמדתו, נחסם לכל השפעה חיובית, ומשיב מלחמה שערה. אז מה עושים?
כלל בחינוך: לכל אדם יש כח מניע משלו
הדרך להצליח בחינוך, ובפרט עם תלמידים שאחרים נכשלו עמהם, היא לזהות בכל תלמיד מהו הכח העיקרי בנפשו, ולהניע אותו בכח זה
איך נוטעים שאיפות בתלמיד המתמודד?
כיצד נוכל לחנך לשאיפות גבוהות, ועם זאת לא להיחשף לסיכונים הנלווים? רבותינו מצביעים על שלוש דרכים ישרות בנושא
תנאי ראשון ללימוד: התאמת תוכן הלימוד לרמת התלמידים
כדי לקבל טעם והצלחה בלימוד, חייב התלמיד ללמוד ברמה המתאימה ליכולת הנוכחית שלו, ועם הזמן כאשר הרמה שלו תעלה, ניתן להעלות יחד עמו גם את רמת הלימוד
אין להעניש את ההורים על התנהגות בנם
קשר עם הורים הוא דבר רצוי, כאשר הוא נעשה באופן נכון, היינו כשהוא בנוי על שותפות הדדית, ומטרתו לאחד כוחות חינוכיים כלפי התלמיד. אך אם המחנך 'מעניש' את ההורים במקום את בנם, זה כבר לא הוגן
על האמונה הפנימית של המחנך במתיקות התורה
אם המחנך יתעקש וישדר זאת ללא הרף, בסופו של דבר גם התלמידים "יידבקו" בתענוגים אלו, וילמדו בהדרגה למצוא בהם טעם
האם לעשות סעודת סיום מסכת מפוארת בימי המלחמה כשדם ישראל נשפך?
כשאנו נמצאים על סף סיום המסכת, פרצה המלחמה, ונפל ויכוח גדול בין משתתפי השיעור: חלקם טוענים שעלינו לערוך את סעודת הסיום מסכת ברוב פאר והדר (כפי שתוכנן מראש). מאידך, רבים טוענים כי חלילה לנו לחגוג ולשמוח בעת כה קשה לעם היהודי, כשדם ישראל נשפך
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה