משה רבנו

התפייסות צריכה להיות בחכמה. פיוס שייעשה בדרך הלא נכונה עלול להזיק יותר מלהועיל

כאשר נלמד להביט בטוב של עצמנו, כך נוכל למצוא את הטוב שבמציאות שסביבנו ובטוב האין סופי של הבורא. ואת זה אנחנו יכולים לראות במנהיג הבלתי מעורער – משה רבנו

על פי המסורת, יוכבד קבורה בקבר האמהות שבטבריה, יחד עם ציפורה אשת משה, אלישבע בת עמינדב, בלהה וזלפה נשות יעקב, ורחל אשת רבי עקיבא

לכל ילד טבע משלו, מזל משלו, ודרך ייחודית בעבודת ה´

אל תעשו "חיים קשים" למי שמנסה לשמח אתכם. בסך הכל זו ההזדמנות שלו לגמול אתכם חסד. בדיוק כמו תגובתו של משה רבנו

בתוך דבריו, אומר משה רבנו משפט המלמד אותנו על כוחו של הדיבור, ועל האחריות למעשינו

גם בפרשת השבוע ממשיך משה רבנו את דבריו אל בני ישראל והפעם הוא מדבר על עצמו וכך הוא אומר "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר וכו אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון"

לפני אדם הרוצה למלוך ולשלוט על עם עומדות מספר אפשרויות

בינינו, יש ביכולתנו לשפוט את משה רבנו? הרי הוא כלל לא במושגים שלנו... ובכל זאת פרשה זו מסופרת בתורה. כנראה מעבר לעובדה ההיסטורית, יש בה מסר עבורנו. אביא את המקרה כפי שמתואר בתורה, ונראה מה אנו, במאה העשרים ואחת, יכולים להפיק ממנו לחיינו.

הכל החל כשחזר קרח לביתו לסעוד את ארוחת הצהרים עם רעייתו, הם הסבו סביב השולחן ואשתו שואלת אותו, נו מה חידש לכם היום משה רבנו בשיעור? מצוות ציצית - ענה קרח. עלינו להטיל חוט תכלת בכל כנף