הרב יצחק זילברשטיין

"קראו לי לתקן מקררים בחנות בשר גדולה. כשהגעתי למקום, הזדעזעתי לגלות כי מדובר במעדנייה שמוכרים בה דבר-אחר (חזיר)..."

האם מותר לי להיכנס למקום המתועב על מנת להתפנות, שהרי שנינו (שו"ע או"ח סי' ג' סי"ז) "המשהה נקביו, עובר משום בל תשקצו"; או שמא לא אכנס, משום חשד הרואים וחילול ה', כאשר יראו יהודי בעל חזות חרדית נכנס למסעדת הפיגולים, ולכן עלי להמשיך בנסיעה עד שאמצא מקום אחר?

"אני מבין שהכלב צריך לאכול, אבל מדוע מנה כל כך יקרה?! אתן לך עצמות ושיירי מאכל". פתח עלי שתי עיניים תמהות והשיב: "וכי זה הגון לשבת לצידו ולאכול מנה מכובדת ולו ליתן עצמות ופסולת מאכל?!..."

"כדי להצליח במלאכה מורכבת זו, יש לדעת שלושה כללים: הכלל ראשון – אם אתה רוצה לסובב אותו (את הסוס), אל תעקם אותו בבת אחת, אלא לאט לאט, רק אז תצליח להגיע למטרה הסופית.

השודד נאות לבקשה, וירה לעבר המעיל צרור יריות. הסיר האיש את כובעו, והתחנן: "אנא, ירה כבודו גם בכובע...", תלאו על הענף, והשודד ירה גם בו כמה יריות

באחד הלילות, בעיצומו של המאבק על הכשרות, נראתה לו בחלומו דמות הדורה, שציוותה עליו ללכת וללמד את הלכות שחיטה הסבוכות, את המיניסטר הגוי, שהיה הבורר במאבק על השחיטה!

ממשיך הבן לספר, ראיתי בעיניי כיצד חכם עדיף מנביא, המראה שאבא דמיין היה מדוייק לחלוטין. הגענו לפרוזדור המחלקה, שהיה ריק לגמרי, ורק בסופו נראתה דמות של אותו אב שכול, יושב מחוץ לחדר הלידה כשראשו היה מונח בין ברכיו

"יסלח לי כבודו, אך נדמה לי שהארגז שייך לי, הרי הוא הגיע הודות ליין שלי, ואילו היה מתגלה קלקולו אצלי, גם אני הייתי דורש בגינו פיצוי"

"אבל מדוע שתקת אמש ולא אמרת לי מאומה?" התרעם ראובן. משיב שמעון: "הלוא ידוע לך שבשבת קודש אסור לדבר על כסף!..."

בן זה הגיע כאמור יחד עם אביו לביקור בארץ הקודש, וכשראה האב כי טוב הוא, ולאחר שהתבשם מהאוויר והאווירה של חברון, החליט - כצעד ראשון בדרך להשתקעותו המוחלטת בארץ ישראל - להשאיר את בנו בישיבת חברון, כשהתכנון הוא שבתוך מספר חודשים תגיע כל משפחת וקסלר לתקוע יתד בארץ ישראל